חוק הפרשנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חוק הפרשנות הוא חוק תשתיתי בספר החוקים של מדינת ישראל, והוא קובע כללים לפרשנותם של כלל החוקים.

החוק כולל הגדרות למונחים נפוצים, והגדרות אלה רלבנטיות לכל יתר החוקים, כפי שמבהיר הסעיף הראשון של חוק זה: "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מינהל, אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה". החוק מבהיר לגבי מונחים שאינם נכללים בו: "מונח שהוגדר בחיקוק - משמעו כהגדרתו, והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכול אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה".

אחדות מההגדרות שבחוק הפרשנות:

"פקודה" - פקודה שניתנה לפני הקמת המדינה או פקודה של מועצת המדינה הזמנית;
"חוק" - חוק של הכנסת או פקודה;
"תקנה" - הוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פעל תחיקתי;
"חיקוק" - חוק או תקנה;
"שנה" ו"חודש" - לפי הלוח הגריגוריאני, ואם צויינה תחילת תקופתם או סופה לפי הלוח העברי בלבד - לפי הלוח העברי;
"יום" - תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו;
"תאגיד" - גוף משפטי, כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות.

כללי פרשנות המופיעים בחוק: