חסידות פינסק-קרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פינסק-קרלין הינה חצר חסידית, המתייחסת לשושלת החסידית - קרלין.

חסידות פינסק-קרלין הוקמה כפלג שפרש מחסידות קרלין לאחר פטירתו של רבי יוחנן מקרלין, בנו השישי של הינוקא מסטולין. רבי יוחנן היה בנו היחיד של "הינוקא" ששרד את השואה והוא שהרחיב ושיקם את חסידות קרלין לאחריה. כבר בחייו היו כאלה שלא פעלו עמו יד ביד, וקראו במידה מסוימת תיגר על מנהיגותו, ביניהם קבוצה מזיקני החצר שאחדים מצעדיו לא מצאו חן בעיניהם.

אחרי פטירתו של רבי יוחנן ראו מרבית חסידיו את נכדו רבי ברוך מאיר יעקב הלוי שוחט, בן בתו של רבי יוחנן כממשיך השושלת. רבי ברוך שוחט נולד בשנת 1955, ובעת פטירת סבו רבי יוחנן היה בן שנה אחת בלבד. למרות זאת ראו בו החסידים כמי שעתיד לנהל את החצר.

בשלב זה התרחש הפילוג הראשון המשמעותי בשושלת קרלין. חלק מהחסידים לא השלימו עם הרעיון שהילד הרך בשנים יוכתר כאדמו"ר, אם משום שסברו שבאופיו אינו ראוי לכהונה זו אם משום סיבה אחרת. אליהם הצטרפו אלו שכבר חלקו במידה מסוימת על סביו רבי יוחנן. הם נפרדו מהזרם המרכזי ופתחו חצר נפרדת שנשאה אף היא את השם "קרלין". קבוצה זו נקראת מאז בשם זקני קרלין (די האלטע קארלינער), משום שהיו מבין זקני החצר שנתנו יד ואף היו בין מובילי קבוצה זו. מנגד, מרבית החסידים שהובילו את הפלג המרכזי כונו צעירי קרלין (די יונגע קארלינער), למרות שקבוצתם כללה מבוגרים רבים.

משך תקופה ארוכה התקיימו אפוא שתי חצרות שכל אחת מהן נשאה את השם "קרלין" וכל אחת מהן טענה שאדמור"ה הוא הוא הממשיך הלגיטימי של שושלת קרלין המקורית שבעולם החסידות. מצב מוזר זה נמשך למעלה משלושים שנה, ואז החליטו בוררים על דעת שני הצדדים שהפלג של הצעירים ייקרא "קרלין-סטולין" (אדמור"י שושלת קרלין גרו רוב הזמן בסטולין), המוכרת כיום יותר כ"קרלין" גרידא, והפלג של הצעירים ייקרא "פינסק-קרלין" (קרלין היא בעצם פרבר של פינסק).

תוכן עניינים 1 רשימת האדמורים 1.1 רבי משה מרדכי בידרמן מללוב 1.2 רבי שמעון מללוב 1.3 רבי אהרן (הכהן) רוזנפלד 2 עסקנים מפורסמים

[עריכה] רשימת האדמורים

[עריכה] רבי משה מרדכי בידרמן מללוב

"זקני קרלין" - הפלג הפורש, הקימו לעצמם חצר נפרדת שטענה שהיא היא הממשיכה האמיתית של חסידות קרלין, וקיבלו על עצמם כאדמו"ר את רבי משה מרדכי בידרמן מללוב שכיהן עוד לפני כן כאדמורם של חסידות ללוב, ובעקבות כך הפך בעצם כרבם של שני חצרות שהמשיכו להתקיים בנפרד (תופעה נדירה בתנועת החסידות). בתקופה זו החלה, אפוא, חסידות קרלין להתאפיין ביריבות מרה בין שני פלגיה. רבי משה מרדכי נפטר בכ"ד בטבת תשמ"ז.

[עריכה] רבי שמעון מללוב

לאחר פטירתו של רבי משה מרדכי, הוכתרו שני בניו, רבי שמעון ורבי אברהם כאדמורים לחסידות ללוב. "זקני קרלין" בחרו לעצמם את רבי שמעון כמי שימשיך להנהיגם תחת אביו שנפטר, וכך נשא רבי שמעון, כאביו, בשני התארים אדמו"ר מקרלין ואדמו"ר מללוב. אולם הרעיון לא עלה יפה, וכעבור פרק זמן התמוססה עובדת אדמורותו על "זקני קרלין", האדמו"ר התפטר (אף זה צעד בלתי שגרתי בעולם החסידות) והחסידים נותרו ללא מנהיג.

[עריכה] רבי אהרן (הכהן) רוזנפלד

בשלב זה החליטו החסידים בהצבעה חשאית להציע את כהונת האדמו"ר לרבי אהרן הכהן רוזנפלד מנכבדי וזקני החצר. לרבי אהרן הייתה קרבה משפחתית רחוקה עם אדמורי קרלין. הוא התייחס מצד סבתו לרבי אהרן הגדול מקרלין. אביו של רבי אהרן רוזנפלד, ר' מנשה, היה אף הוא מחשובי חסידי קרלין. בנוסף, נודע רבי אהרן כאיש חינוך מעולה וכאדם בעל אישיות מוסרית גבוהה. ר' יוחנן בזמנו מינהו למדריך חבורת בחורים. רבי אהרן רוזנפלד הסכים להצעה, בתנאי שיאפשרו בידיו לשים קץ ליריבות המרה של החצר עם יריבתה - "צעירי קרלין". לאחר שהשיג את הסכמתם לצעד מונה לאדמו"ר כאשר במקביל קידם פנייה לבית דין בהסכמתם של חסידות קרלין היריבה. כאמור, בעקבות פסק דין זה הוחלט כי הפלג המרכזי בהנהגתו של רבי ברוך שוחט יישא את השם "קרלין" או "קרלין - סטולין" כפי שיש המכנים אותה, ואילו הפלג השני, "זקני קרלין" יישא את השם "פינסק - קרלין". מאז מוכרת חצר זו כחסידות פינסק-קרלין.

רבי אהרן רוזנפלד ניהל את חסידות פינסק-קרלין מספר שנים. לאחר פטירתו ירש את מקומו בנו, האדמו"ר הנוכחי רבי אריה (הכהן) רוזנפלד.

[עריכה] עסקנים מפורסמים

• הרב ישראל גרוסמן-ממובילי המאבק על קבלת ילדי עליית יהודי המזרח למוסדות דתיים, המארגן המרכזי של עצרות נגד גיוס הבנות ב1953
• הרב יצחק דוד גרוסמן-רבה של מגדל העמק