יהודה בן בבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי יהודה בן בבא - תנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה. אחד מעשרה הרוגי מלכות.

רבי יהודה בן בבא חי בתקופת מרד בר כוכבא, והיה חברו הטוב של רבי עקיבא. כשמת רבי עקיבא על ידי הרומאים - אסר על שימוש בבשמים, לאות אבל (תוספתא סוטה ט"ו ט').

בתקופתו גזרו הרומאים ש"כל הסומך ייהרג, וכל הנסמך ייהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין (תחומי העיר) שסומכין בהן ייעקרו". מכיוון שלא עלה בדעתו להפסיק ללמוד תורה או ללַמדה, ומצד שני לא רצה לגרום להרג רב, הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם - ושם סמך חמשה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. ורב אויא מוסיף: גם רבי נחמיה.

כאשר ראו שהרומאים מגיעים אמר להן רבי יהודה בן בבא: בניי, רוצו!. אמרו לו: מה יהיה עליך? אמר להם: הרי אני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין. מסופר שהרומאים האכזרים לא זזו משם עד שנעצו בגופו שלוש מאות חניתות ועשו את גופו (מחורר) ככברה. (סנהדרין דף יד עמוד א)

ציון קברו נמצא בין אושה לשפרעם, והצומת הסמוך, צומת סומך, קרוי על שמו.