יהושע בן גמלא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: הפיסקא השנייה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

יהושע בן גמלא - כהן גדול בבית המקדש השני. הוא היה בעלה השני של מרתא בת ביתוס - בת למשפחת כהנים ידועה - ששמה נקשר גם באגדות החורבן (מסכת גיטין נו ע"א). לאחר שיהושע בן גמלא קידש אותה לאשה, היא קנתה עבורו את הכהונה הגדולה, בתשלום למלך (יומא יח ע"א, יבמות סא ע"א). לאחר מכן, הוא נשא אותה לאשה, דבר שהיה מותר לו לעשות לדעת חכמים, אף שלכהן גדול אסור לקדש אלמנה.

על פי המקורות בחז"ל, המלך שממנו קנתה מרתא בת ביתוס את הכהונה הגדולה, הוא ינאי המלך - אלכסנדר ינאי, אך הזיהוי הזה בעייתי הן משום שינאי עצמו היה כהן גדול, והן משום שמרתא בת ביתוס נזכרת באגדות החורבן, ואילו ינאי המלך חי כ-140 שנה לפני החורבן.

למרות שקניית הכהונה הגדולה, נעשתה למורת רוחם של חכמים, הם לא נמנעו מלהזכיר את יהושע בן גמלא לטובה, בזכות שני מעשים שעשה:

בן גמלא מוזכר לשבח במשנה במסכת יומא כמי שלקח את הגורלות, שנועדו להגרלת השעירים, שהיו עשויים אשכרוע (מין עץ) ועשאן זהב (יומא פ"ג מ"ט).

שבח נוסף משבחים אותו חכמים בזכות תקנתו החשובה בענייני חינוך. הוא נחשב למייסד בתי הספר בתקופת חז"ל. כך מובא במסכת בבא בתרא (כא ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".

[עריכה] יהושע בן גמלא במרד הגדול

לאחר נפילת גוש חלב בידי הרומאים נמלטו יוחנן מגוש חלב וחבורת הקנאים שלו לירושלים והחלו להנהיג בעיר משטר אימים. הקנאים השתלטו על בית המקדש, סילקו משם את בני המשפחות המיוחסות, שמהם התמנו הכהנים הגדולים, ואף הנהיגו שינוי ציני ולא מעט גרוטסקי של בחירת הכהן הגדול על פי גורל.

בין המוחים החריפים והמתנגדים הקולניים למהלכים אלה היו הכהנים הגדולים יהושע בן גמלא וחנן בן חנן. הם כינו את הקנאים בשם אנשי רשע וזדון שהתמכרו לעשות רע.

בשעה שהאדומים עמדו להיכנס לירושלים, על פי הזמנת הקנאים, ניצב יהושע בן גמלא, שהיה אז זקן הכהנים הגדולים, על חומת העיר ונשא נאום דרמטי מול האדומים. הוא ביקש באומץ רב להוכיח את צעדם ההרפתקני, המרושע והבוגדני, כשבמקום לעזור למתונים, לרודפי השלום, הם חוברים לקיצונים ועתידים לערוך מרחץ דמים בירושלים. יהושע בן גמלא דחה בבוז ובהנמקה עובדתית את טענות הקנאים, כאילו המתונים בקשו להסגיר את העיר בידי הרומאים, מה שאמור היה לבסס את התערבות האדומים בעניין. יהושע בן גמלא הזמין את האדומים להיכנס לעיר, פרוזים, ללא נשק, ולשפוט בעצמם טענתם של מי צודקת יותר – של הקנאים או של המתונים. משלא הצליח לשכנעם עזב יהושע בן גמלא את המקום, מאוכזב וזעף.

בשעה שפרצו האדומים לעיר, הם כילו את זעמם בכל מי שסומן כבוגד ועויין, וכך נשחטו לאור היום חנן בן חנן ויהושע בן גמלא בפיגיונות האדומים שהתעללו גם בגופותיהם.