יוסף קלארווין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף קלארווין (1893 - 1970) אדריכל ישראלי.
קלארווין יליד העיר ורשה, בירת פולין, נולד לאב מורה לעברית אשר קירבו לרעיון הציוני שבעקבותיו עלה ארצה. את הכשרתו המקצועית רכש בפוליטכניון של העיר מינכן.
בשנת 1933 עלה לארץ ישראל בעקבות עליית הנאצים לשלטון והתגברות האנטישמיות בארצו.
עם עלייתו ארצה, בשל ניסיונו העשיר אותו צבר בארץ מולדתו, השתלב קלארווין בשוק העבודה הישראלי ובכך נטל חלק פעיל במפעל הבנייה הציוני של ימי ערב הקמת מדינת ישראל. כחלק מתפיסת עולמו, תרם קלארווין מניסיונו לדור האדריכלים של העתיד, עת לימד במחלקה לאדריכלות בטכניון שבחיפה.
עיקר עבודותיו התמקד במבני ציבור ומסחר וכן תוכניות אב ליישובים ולאתרים שונים ברחבי הארץ, יחד עם זאת פעל גם עם המגזר הפרטי ותכנן בתים פרטיים. קלארווין שיתף פעולה ותכנן רבות עבור שלטונות המנדט הבריטי וכן עבור המוסדות הציוניים.
[עריכה] פרויקטים נבחרים
- בניין הקרנות (בניין משרדים ומסחר), חיפה, (1936).
- מצבת הקבורה של צינה דיזנגוף, בית הקברות טרומפלדור, תל אביב, (1937).
- מצבת הקבורה של המשורר שאול טשרניחובסקי, בית הקברות טרומפלדור, תל אביב, (1945).
- קריית הממשלה בשיתוף האדריכלים ריכרד קאופמן והיינץ ראו, ירושלים (1950).
- הר הרצל וקבר הרצל, ירושלים, (1951).
- תוכנית אב לאוניברסיטה העברית, קמפוס גבעת רם, (1953).
- בניין ממגורות דגון, חיפה, (1953 - 1966).
- משכן הכנסת, ירושלים, (1956 - 1966).
- מרכז ספורט ואצטדיון, קמפוס גבעת רם, (1958).
- ביתן ישראל, התערוכה העולמית בבריסל, (1958).
- בניין הפקולטה למשפטים (כיום בניין רוס למדעי הטבע), קמפוס גבעת רם, (1959).
- בניין בית הספר לתיאטרון "בית צבי", רמת גן, (שנות ה-60).
- תחנת רכבת מרכז, תל אביב.
