כפיר (מטוס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מטוס הכפיר הוא מטוס קרב רב-משימתי, מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. המטוס מבוסס על מטוס המיראז' 5 הצרפתי, ומשלב תכנון אווירודינמי צרפתי עם מנוע אמריקני. משנת 1975, יוצרו מעל 100 מטוסי כפיר.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 שירות בחיל האוויר הישראלי 3 דגמים 3.1 נשר 3.2 טכנולוג 3.3 כפיר C-1 3.3.1 "כפיר גדרות" 3.4 כפיר C-2 3.5 כפיר C-7 3.6 כפיר C-10 4 נתונים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ההחלטה על פיתוח הכפיר נפלה אחרי מלחמת ששת הימים (1967), בעקבות האמברגו (החרם) הצבאי הצרפתי, אשר בא לידי ביטוי בעיקר בתחום מטוסי הקרב.

קדם לכפיר מטוס ה"נשר", שהיה מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל, והתבסס על תוכניות המיראז' 5, שלא סופק לישראל בשל האמברגו. טיסת הבכורה של ה"נשר" נערכה ב-1969. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים.

במקביל לפרויקט הנשר, נעשו נסיונות בישראל להשתלת מנוע סילון אמריקאי J-79 מתוצרת ג'נרל אלקטריק (שנבנה ברשיון בישראל) בגוף המיראז' 3. נסיונות אלו הולידו את מטוס הקרב הישראלי הראשון - הכפיר. גרסת ניסוי ראשונית שנקראה "טכנולוג" טסה לראשונה באוקטובר 1970. דגם משופר טס ביוני 1973 וישנן שמועות כי כמה מטוסים עם מנוע J-79 נטלו חלק במלחמת יום הכיפורים. דגם הייצור נקרא 'כפיר גדרות', שכינויו הנפוץ הוא C1, והוחל בייצורו באפריל 1975. השוני החיצוני הבולט ביותר היה כנפוני הקנארד שהוספו למטוס לשיפור התנהגותו וכושר תמרונו. 27 מטוסי כפיר C1 יוצרו עד אשר שופרו בדגם ה-C2, שכלל "שפם" לאורך החרטום, כנפוני קנארד שונים וגדולים יותר, כנף עם "שן מסור" ועוד שתי נקודות לחימוש חיצוני (סה"כ 9). שינויים אלו קיצרו את מרחק ההמראה של הכפיר לעומת קודמיו בעלי כנף הדלתא והקנו לו יכולת תמרון עדיפה במהירויות נמוכות.

סא"ל הרצל בודינגר היה מפקדה של טייסת "הקרב הראשונה" שהייתה הראשונה לקלוט מטוסי כפיר בחיל האוויר. בודינגר, לימים מפקד החיל, הטיס את מטוס הכפיר הראשון שמסרה התעשייה האווירית לחיל האוויר בשנת 1975. במאי 1975, ביום העצמאות, מטוס הכפיר C-1 הוצג לראווה במפגן חיל האוויר, אך קדמו לכך פרסומים רבים בעיתונות הזרה. המטוס הוחכר אף לצי ולמארינס האמריקאי, שם הוא שימש לדימוי מטוסי אויב. עם השנים החלו מטוסי הכפיר לצאת בהדרגה משירות. את מקומם תפסו מטוסי F16 ו-F15 מתקדמים, הפועלים בשירות חיל האוויר הישראלי עד היום.

מטוסי כפיר משרתים כיום בחילות האוויר של אקוואדור, סרי לנקה וקולומביה, ומספר מטוסים משרתים בחברת ATAC האזרחית האמריקאית, המספקת שירותי ביום אויב וניסויים לצי האמריקאי.

הטכנולוגיה הייחודית שפותחה בשביל הכפיר יושמה במספר פרויקטים של התעשייה האווירית. מטוסי מיראז' III ו-V של מספר חילות אוויר עברו שידרוג אוויוני ואווירודינמי לדרגת כפיר, למעט המנוע ומספר מאפיינים אחרים, שנותרו מקוריים. מטוסי ה"צ'יטה" של חיל-האוויר הדרום אפריקני מבוססים - ככל הנראה - גם הם על הכפיר. לפי מקורות זרים, חלק ממטוסי הכפיר והנשר שיצאו משירות בחיל-האוויר הישראלי אף הועברו לדרום אפריקה, אם כי דיווח זה מוכחש בתוקף גם על ידי ישראל וגם על ידי דרום אפריקה.

המטוס מוצג היום בבסיס חצרים במוזיאון חיל האוויר, הפתוח לקהל הרחב. כמו כן מוצג גם אחד מהמטוסים שהוחכרו לצי האמריקאי, שהוחזר ב-1989 ואוחסן תקופה קצרה בבסיס חיל האוויר בעובדה. לאחרונה גם הועבר מטוס כפיר בודד לארצות הברית, שם הוא מוצג במוזיאון ה"אינטרפיד" שליד ניו יורק.

בשנת 1991 פורסם בעיתונות המקצועית שהתעשיה האווירית מפתחת דגם ייצוא של הכפיר שכונה "נמר", המצוייד במנוע סנקמה אטאר 9K-50 או GE-Volvo F-404, עקב הגבלות אמריקאיות על מכירת מנועי J-79. הנמר היה אמור להיות מצוייד בטכנולוגיות שמקורן בפרויקט הלביא, שבוטל כארבע שנים לפני כן. למרות שלא היו קופצים על הנמר, המשיכה התע"א בפיתוח ה"כפיר-2000" למטרות יצוא. ראוי לציין שהתעשייה האווירית מעולם לא אישרה או הכחישה את הדיווחים על פיתוח ה"נמר".

[עריכה] שירות בחיל האוויר הישראלי

הכפיר נכנס לשירות בשנת 1975, בטייסת "הקרב הראשונה" (מטוסי קרב מובילים), בטייסת קרב-הפצצה ובטייסות נוספות. למשך תקופה קצרה, הכפיר היה מטוס הקרב המוביל בחיל-האוויר הישראלי, אך הפך במהרה למטוס קו שני עם כניסתם של מטוסי ה-F-15ה מתקדמים לשירות. טבילת האש שלו נערכה במשימת תקיפת בסיס מחבלים בלבנון, ב-9 בנובמבר 1977. ב-27 ביוני 1979 זכה הכפיר בהפלת הבכורה (והיחידה במסגרת חיל האוויר הישראלי): סרן ש' הפיל מטוס מיג 21 סורי בטיל אוויר-אוויר, מעל לבנון (למעשה, זאת הייתה "חצי הפלה". על החצי השני זוכה מטוס F-15 שפגע במיג גם הוא). מטוסי הכפיר השתתפו גם במבצע ליטני (1978), במלחמת לבנון (1982) ובמבצע דין וחשבון (1993) בלבנון. לפי מקורות זרים, בין השנים 1994-1995 יצאו יתר מטוסי הכפיר משירות מבצעי פעיל בחיל-האוויר הישראלי, אם כי חיל-האוויר הישראלי אינו נוהג לפרסם רשמית ובפומבי שינויים בסדר הכוחות שלו.

[עריכה] דגמים

מטוס הכפיר יוצר בשני דגמים עיקריים - הראשון למשימות יירוט (קרבות אוויר), והשני לתקיפת מטרות קרקע. מלבד זאת, פותח גם דגם ייחודי לצילום אווירי. לפני מספר שנים פיתחה התעשייה האווירית דגם מתקדם של המטוס, שכונה בראשונה "כפיר-2000", או C10. הכפיר-2000 היה פרויקט מקביל לפרויקט ה"נמר", אך היה מעט שמרני יותר - בגרסה זו נשמר המנוע המקורי, ה-J-79. הכפיר-2000 משלב טכנולוגיות חדישות בתחום האוויוניקה, "תא זכוכית" (תא טייס מתקדם המשלב צגים במקום שעונים אנלוגיים), חימוש חדש ומכ"ם מתקדם. חיל-האוויר הישראלי לא היה מעוניין במטוס, אך מספר מטוסי כפיר של חיל-האוויר האקוואדורי שודרגו לדרגת כפיר-2000, ושמם הוסב לכפיר CE. הכפיר-2000 נחשב כמטוס קרב רב-משימתי מתקדם וזול, דבר ההופך אותו לאידאלי עבור מספר מדינות בעולם.

[עריכה] נשר

[עריכה] טכנולוג

הטכנולוג הוא מטוס ניסוי, שלא נכנס לשרות חיל האוויר הישראלי, במטרה לבדוק האם זה אפשרי להכניס מנוע מסוג J-79J-1E למבנה מירז'. לצורך כך הסבו את מטוס מירז' 3 (מס' 88 של טייסת הסילון הראשונה) לנשיאת המנוע החדש ומערכותיו, המטוס טס לראשונה מנמל התעופה בן גוריון. במשך הזמן הטכנולוג עבר שיפורים מסוימים לבחינת תצורות חדשות כמו כנפוני קנרד (כפיר C2) וכו'.

[עריכה] כפיר C-1

[עריכה] "כפיר גדרות"

[עריכה] כפיר C-2

[עריכה] כפיר C-7

[עריכה] כפיר C-10

[עריכה] נתונים

• אורך: 15.5 מטר
• גובה: 4.5 מטר
• מוטת כנפיים: 8 מטר
• משקל: ריק 7.3 טון, מלא 14.5 טון
• הנעה: מנוע אחד, מתוצרת ג'נרל אלקטריק, בעל דחף של כ-8,100 ק"ג
• מהירות מירבית: כ-2,300 קמ"ש
• תקרת שירות: 18,000 מטר
• טווח טיסה: 1,300 ק"מ

[עריכה] קישורים חיצוניים

• על הכפיר באתר חיל האוויר
• מידע לימודי על הכפיר באתר edulink