לבנה פינקלשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לבנה פינקלשטיין, שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלית.

פינקלשטיין, במקור מהעיר סופיה שבבולגריה, סיימה את לימודיה בבית-הספר למשחק "בית צבי" בשנת 1967, השתלמה בסטודיו "אוטה האגן" בניו יורק וזכתה לתואר אקדמי באמנויות ב"האנטר קולג'" שבניו-יורק.

פינקלשטיין נמצאת על הבמה ועל המסכים כבר משנות השישים. פריצתה לתודעה הציבורית הייתה בסרטו של מנחם גולן, מרגו שלי, שיצא למסכים בשנת 1969. פינקלשטיין הייתה אז חיילת בצה"ל ושחקנית אלמונית שגילמה בסרט את התפקיד הראשי: בחורה צעירה ממושב עולים העובדת כספרית. היא נמלטת מנסיון תקיפה ופוגשת במרצה באוניברסיטה העברית, אשר נישואיו נמצאים במשבר. בין השניים נרקם רומן המצולם על רקע ירושלים המאוחדת לאחר מלחמת ששת הימים. הסרט זכה להצלחה בקרב הקהל הישראלי ופינקלשטיין נחשבה, בעקבות הסרט, כאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע הישראלי.

לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, היא המשיכה ושיחקה בסרטים: "סלמוניקו" (1972), "אני אוהב אותך רוזה" (1972), "משפחת צנעני" (1976) של בועז דוידזון, "בדרנית בחצות" (1977) של ג'ורג' עובדיה, "סוסעץ" (1978) של יקי יושע, "אלף נשותיו של נפתלי שם-טוב" (1989), "זמן אמת" (1991) של אורי ברבש, "עונת הדובדבנים" (1991) של חיים בוזגלו, "מאחורי הסורגים" (1992) של אורי ברבש, "אוטוביוגרפיה דמיונית" (1994), "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1994) של דינה צבי-ריקליס, "נשים" (1996), "נקמה יהודית" (1999), "אביבה אהובתי" (2006) של שמי זרחין ו"אסקימוסים בגליל" (2006). על תפקידיה בקולנוע זכתה בפרס אמ"י לשנת 1991.

כמו כן, השתתפה פינקלשטיין לאורך השנים בתיאטרון, בתיאטרון בימת-השחקנים ב"טלמכוס קליי", "סיפור אוריה" ו"השלום", בתיאטרון בית ליסין ב"על המדרכה", "מבזק חדשות" ו"סליחות", בתיאטרון הבימה ב"הכנסת כלה", "אמא קוראז'", "כובע הקש האיטלקי" ו"הנפש הטובה מסצ'ואן", בתיאטרון חיפה ב"חתונת הדמים", "אופרה בגרוש", "בינינו לבין עצמנו" ו"חצוצרה בואדי", בתיאטרון הקאמרי ב"שעיר אחד לעזאזל", "השחף", "שירה" ו"להרוג את הזמן", בתיאטרון באר שבע ב"ברווז הפרא", "לכודים ברשת" ו"סוחרי התהילה", בתיאטרון גשר ב"כפר" ובמספר הצגות בתיאטראות בניו-יורק.

במקביל, שיחקה פינקלשטיין בטלוויזיה בסרטים "אגוז" (1999) ו"אמא ו'" (2001), שעל תפקידה בו זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל הקולנוע ירושלים, ובסדרות "שבט כהן" (1991) ו-"טירונות" (1998).

בנוסף, עוסקת לבנה בפיסול אמנותי.