לימוד נהיגה בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה דן בלימוד נהיגה בישראל למען קבלת רישיון נהיגה במכונית פרטית ומסחרית עד למשקל של 4 טונות ו-8 מושבים (דרגה 02) בלבד.
לימוד נהיגה הוא החלק המעשי של הכשרת הנהג לקראת קבלת רישיון נהיגה, בצד החלק של לימוד עיוני ("תאוריה").
בישראל, לימוד הנהיגה מתבצע בעזרת מורים לנהיגה שהוסמכו לנושא בידי משרד התחבורה. לימוד באופן זה הוא תנאי הכרחי לקבלת רישיון הנהיגה, שלא כמו בארצות הברית, שם מחוייב התלמיד לעבור את המבחן העיוני והמעשי אך לא מכסת שיעורי נהיגה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שיטת הלימוד
במדינת ישראל, עבור קבלת רישיון מדרגה 02, יש לבצע לפחות 28 שיעורים בני 40 דקות עם מורה לנהיגה, אותם ניתן להתחיל החל מגיל 16.5. עם זאת, לא ניתן לגשת למבחן מעשי לפני גיל 17.
לפני שניתן לגשת למבחן המעשי, נדרש התלמיד לעבור מבחן עיוני (תאוריה) הכולל 30 שאלות אמריקאיות על סוגי תמרורים, חוקי התעבורה ומערכות הרכב.
רכב הלימוד הוא רכב רגיל שעבר הסבה כדי להכשירו ללימוד נהיגה. הרכב כולל דוושות כפולות, לפחות דוושת בלם ומצמד (במכונית עם הילוכים). הדוושות מחוברות לדוושות הרגילות של הרכב בעזרת מוטות, כך שניתן להפעילן גם מהמושב של המורה (מושב הנווט). ישנם רכבים עם מערכות עזר נוספות, כגון כפתור התנעה נוסף. רכב הלימוד מסומן באמצעות "כובע" פלסטיק עליו רשומה האות ל. בעבר הסימון היה באמצעות מדבקות עליהן הייתה כתובה האות ל'.
[עריכה] המבחן המעשי - טסט
בטרם ניגש התלמיד למבחן מעשי, עליו לעבור מבחן פנימי על ידי מורה לנהיגה אחר מבית הספר לנהיגה בו הוא לומד.
מבחן הנהיגה המעשי נערך על ידי בוחן של משרד התחבורה. לרוב, נערך המבחן לשני תלמידים בו זמנית, כלומר, אחד נבחן ולאחר זמן מה התלמידים מתחלפים. המבחן מתבצע על הרכב של המורה, שבו למד התלמיד לנהוג.
משך המבחן הוא בין 10 דקות ל-40 דקות. במבחן נבדקת רמת הידע של התלמיד בתחום השליטה ברכב, השתלבות בתנועה, ביצוע חנייה ועוד. את תוצאות המבחן מוסר משרד התחבורה לבית הספר לנהיגה מאוחר יותר באותו יום, או ביום העבודה הבא.
הנבחן לראשונה פטור מתשלום אגרה, אשר נכללת בתשלום עבור המבחן העיוני (תאוריה); תשלום אגרה למשרד התחבורה יחול במבחן השני ואחריו. לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים הנבחן ישלם למורה הנהיגה עבור העמדת רכבו למבחן במחיר שאינו עולה על מחיר השיעור האחרון, אך הדבר אינו תחת פיקוח ובפועל נקבע פעמים רבות מחיר הגבוה ממחיר השיעור האחרון, בניגוד לחוק.[1]
[עריכה] עם קבלת רישיון הנהיגה
לפי פקודת התעבורה, עם קבלת רישיון הנהיגה מחזיק הנהג בסטטוס של נהג חדש למשך שנתיים, במהלכן עליו להימנע מביצוע עבירות תנועה, שעלולות לגרור עונשים חמורים מנהג ללא סטטוס זה. בנוסף, על הנהג החדש להצמיד לשמשה האחורית של מכוניתו שלט, המציין כי הנהג הוא נהג חדש.
בשלושת החודשים הראשונים לאחר קבלת רישיון הנהיגה, לצידו של הנהג החדש חייב לשבת מלווה. המלווה יכול להיות כל אדם בן 24 ומעלה עם רישיון נהיגה תקף מאותה דרגה לפחות 5 שנים, אדם בן 30 ומעלה עם רישיון נהיגה תקף מאותה דרגה לפחות 3 שנים או מורה לנהיגה עם רישיון נהיגה תקף מאותה דרגה לפחות 5 שנים, גם אם גילו מתחת לגיל 24. כמו כן, המלווה חייב להיות כשיר לנהיגה בעת הליווי - כלומר עליו להרכיב משקפיים במידה והוא צריך להרכיבם כשהוא נוהג, ואסור שיהיה תחת השפעת אלכוהול. אם המלווה לא כשיר לליווי, הוא לא ייחשב כמי שביצע דבר עבירה ומלוא הנטל יוטל על הנהג החדש.
לאחר תום תקופת המלווה, לא יורשה הנהג החדש, אם גילו מתחת ל-21, להסיע יותר משני נוסעים, אלא אם כן יושב לצידו מלווה תקין. הוראה זו אינה חלה על נהגים לא חדשים מתחת לגיל 21.
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ספר לימוד בוויקיספר: מדריך נהיגה |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
