מאיר אגסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מאיר אגסי (1947 - 1998), סופר, צייר, מתרגם, עיתונאי ומבקר אמנות.

מאיר אגסי נולד ברמת הכובש בשנת 1947, נהרג בתאונת מכונית באנגליה, יחד עם אשתו ובנו, בשנת 1998.

ספרו הראשון "הגבעות השחורות של דקוטה", זכרונות נוגים ומרים של יליד קיבוץ, נדפס בשנת 1987. הספר עורר בשעתו הדים רבים, הן לחיוב והן לשלילה. ספר שיריו "עננים מפסלים צורות", נדפס בשנת 1969. מאיר אגסי כתב גם פזמונים אחדים, ומאמרי ביקורת על אמנות ובין השאר כתב את ספר על האמן יחיאל שמי "ניירות יחיאל שמי" (1998).

לאחר מותו הטראגי נתגלו בעיזבונו ציורים ורישומים רבים מאוד וכן יומנים רבים. כל אלה הוצגו בתערוכה מקיפה בשנת 2002. התערוכה הוצגה בכמה מקומות בארץ, ונתרמה להמשכן לאמנות על שם חיים אתר שבעין חרוד, שחלקים ממנה כולל פינת העבודה של אגסי, מוצגים דרך קבע בספריית המשכן.

[עריכה] מפזמוניו המולחנים

חופי זהב, לחן מתי כספי, ביצוע מתי כספי.
גב' אדריאנה בלומנטל, לחן מתי כספי, ביצוע הדודאים.
מאיר אגסי רוצה להיות מפורסם, לחן מתי כספי, ביצוע הדודאים.
יאוש פגש יאוש, לחן מתי כספי, ביצוע שלישיית לא אכפת להם.
אל תלך ג'ק, לחן מתי כספי, ביצוע שלישיית לא אכפת להם.
שתי ציפורים, לחן מתי כספי, ביצוע שלישיית לא אכפת להם.
תינוק בוכה בעריסה, לחן מתי כספי, ביצוע מתי כספי.
שירה של טל, לחן בועז שרעבי, ביצוע בועז שרעבי.
הלילה הארוך ביותר בעולם, ביצוע ששי קשת.
ביתו של סבא, לחן מתי כספי.
שיר השיבה, לחן עוזי חיטמן.

[עריכה] לקריאה נוספת

"מה עובר עליך ילד?", אלמנטים סוריאליסטיים ביצירות של בני קיבוץ, מאת שולה קשת, נדפס בעלי-שיח, 46, 2001.
ניירות יחיאל שמי, מאיר אגסי, א"ר הסדנה לספרים, 1998.