מגדל פיזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מגדל פיזה הוא מגדל בעיר פיזה שבאיטליה. המגדל, הידוע בעיקר בשל העובדה שהוא נטוי, הוא מגדל הפעמונים של הקתדרלה בעיר והוא אחד המבנים הידועים באיטליה ואחת מאטרקציות התיירות הידועות שלה: הוא מופיע ברשימת האתרים הפופולריים באיטליה במקום החמישי, ובתחילת שנות ה-2000 ביקרו בו שני מיליון תיירים בשנה.

בניית המגדל ארכה 200 שנה, שכן הוא החל לנטות כבר בעת הבנייה, והדבר גרם לעיכובים של עשרות שנים במהלך הבנייה. לשיפוע גורמת הקרקע הבלתי יציבה, שאינה מתאימה למבנים גבוהים. פני הקרקע הם בגובה של פחות משני מטרים מעל פני הים, והרכב הקרקע הוא שכבות של חול וטין.

לבנייה היו שלושה שלבים, שכל אחד מהם נבנה על ידי מתכנן אחר. המתבונן במגדל יבחין בשילוב שנעשה בין סגנונות הבנייה של הבונים השונים.

בשנת 1992 נסגר המגדל לציבור והחלו בו פעולות שיקום, שהקטינו את השיפוע שלו בעשרה אחוזים. לאחר השיקום השיפוע נאמד ב-5.5 מעלות, בערך 4.1 מטר, לעומת האנך היורד ממרכז המגדל. בשנת 2001 נפתח המגדל מחדש לקהל הרחב.

[עריכה] מידות המגדל

לפי האתר הרשמי ^[1] מידות המגדל הן: גובהו 58.36 מטר, מהם 55 מטרים מעל פני הקרקע. משקלו המוערך של המגדל הוא 14,453 טון. מרכז הכובד שלו נמצא בגובה של 22.6 מטר מעל בסיסו, שהמעגל החיצוני שלו הוא בקוטר 19.58 מטר והמפתח הפנימי (היכן שמוצבים הכבלים לנענוע הפעמון) 4.5 מטר. שטח הבסיס הוא 285 מ"ר. הלחץ הממוצע על הקרקע הוא Kpa 497. עד לתחילת שיקומו הגיע קצב הנטייה של המגדל ל-1.2 מ"מ בשנה. לאחר השיקום מניחים כי הוא עלול לחזור לרמה של שנת 1992 רק כעבור 300 שנה.

[עריכה] בניית המגדל

בניית המגדל החלה באוגוסט 1173 ונמשכה יותר מ-200 שנה. את השלב הראשון של המגדל בנה בונאנו פיזאנו (Bonanno Pisano), בתקופה שהתאפיינה בניצחונות צבאיים ובשגשוג כלכלי של פיזה, שהייתה אז מעצמה ימית. בתום שש שנים, לאחר סיום בניית הקומה השלישית, החל המגדל לנטות. לאחר חיזוק האדמה סביב למגדל חודשה הבנייה ב-1272 על ידי ג'ובאני די סימונה (Giovanni di Simone), שהוסיף למגדל ארבע קומות על השלוש שנבנו קודם. ב-1284 נעצרה הבניה בשל מפלת פיזה במלחמה נגד גנואה, בקרב הימי במלוריה.

כעבור מאה שנה סיים את הבנייה תומאסו פיזאנו (Tomasso Pisano), ששילב בין אלמנטים של אדריכלות גותית של חדרי הפעמונים לבין המגדל שנבנה על יסודות אדריכלות רומנסקית. המגדל נחנך בשנת 1372 עם פעמון אחד. בשנת 1655 הועלו לראש המגדל שבעה פעמונים, שהכבד שבהם שוקל כשלושה וחצי טון. לכל פעמון היה צליל שונה (הפעמונים אינם פועלים כיום).

[עריכה] גלילאו במגדל

גלילאו גליליי עשה את מחקריו באוניברסיטת פיזה. הוא ערך בין היתר ניסויים בנפילת חפצים בעלי מסה שונה, בניסיונו להפריך את התאוריה של אריסטו, כי חפצים כבדים יותר נופלים מהר יותר לאדמה מאשר חפצים קלים יותר. לפי המסופר, את ניסוייו ערך במגדל הנוטה.

הניסוי המשוער היה כדלקמן: גלילאו נשען על פתחו החיצוני של המגדל בקומה העליונה. הוא החזיק בידו שני כדורים במשקל שונה. הוא שחרר את הכדורים ובחן האם הכדור הכבד הגיע לקרקע לפני הכדור הקל. על הניסוי חזר פעמים אחדות. כך נקבעה דרך הפעולה של השלב הראשון בעריכת ניסוי מודרני: הניסוי מתבצע פעמים אחדות ואם התוצאה זהה, יש מקום להגדיר חוק טבע. הדגמה של הניסוי באתר^[2].

[עריכה] המגדל בסכנה

במהלך מלחמת העולם השנייה גילה הצבא האמריקני כי הצבא הגרמני הקים עמדת תצפית על המגדל, וצפה ממנה על מערך הצבא האמריקאי שהיה מדרום לנהר הארנו. האמריקאים תכננו להפציץ את המגדל, אולם ברגע האחרון ניתנה הוראה לא לבצע זאת.

הסיבה לכך התגלתה כעבור שנים. היה זה לאון וקשטיין (Leon Weckstein), חייל בחיל הרגלים האמריקאי, שמנע זאת. החייל, ששירת בחטיבה 91, נחת בחופי דרום איטליה בשנת 1944. הוא התקדם עם הצבא האמריקאי עד לדרום פיזה, שם המתין הצבא האמריקאי לשעת כושר לחצות את נהר הארנו ולכבוש את הגדה הצפונית שלו, שבה נמצא המגדל המפורסם. בסיפרו האוטוביוגרפי מתאר וקשטיין כיצד הצליח חייל יחיד למנוע את הפצצת המגדל^[3].

[עריכה] שיקום המגדל

בשנת 1992 הגיעו למסקנה כי נטיית המגדל מתגברת בקצב שעלול לגרום לקריסתו כעבור 100 שנה.^[4] הוקמה ועדה בינלאומית בראשות מישל ג'ליולקווסקי (Michele Jaliolkowski) ובה נציגים מ-14 מדינות. העלות הכוללת של שיקום המגדל הייתה 23,370,000 אירו. הוסר עפר בכמות של 50 מ"ק מהצד המנוגד לשיפוע. פעולות השיקום החזירו את מרחק ציר המגדל ממרכז הכובד ב-44 ס"מ (יש אומרים 40.6 ס"מ) ל-4.1 מטר. שיפוע המגדל הוחזר למצבו כמו בשנת 1810. בתוכנית המקורית נחשבה להצלחה הקטנת השיפוע בשיעור נמוך בהרבה. דרך ביצוע השיקום הלכה למעשה מובאת בראיון עם אחד המבצעים.^[5]

הרעיון לביצוע השיקום בא ממהנדס יהודי מרומא - פרננדו טראצ'ינה, שהתמחה בייצוב בתים ברומא, הבנויה בחלקה על אדמות סחף של נהר הטיבר. טראצ'ינה הציע לחזק את בסיס המגדל מהצד הנגדי של השיפוע. רוב המומחים חששו שפעולה כל שהיא בצד הנגדי לא תשנה את המצב, ואולם בסופו של דבר התקבל הרעיון. השיקום ארך 11 שנה והסתיים בשנת 2001. לאחר פעולות שיקום אלו יוצב המגדל, נטייתו נעצרה והוא נפתח מחדש לציבור הרחב.