מורגות'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מורגות' באוגליר (במקור מלקור) הוא דמות בדיונית מהמיתולוגיה אותה יצר טולקין.

מורגות' הוא דמות אלוהית ממסדר הולאר (אשר נקראים לעתים אלים של הארץ התיכונה). בעולם הדימויים הטולקינאי, מורגות' מייצג את הרע האולטימטיבי - האויב הגדול של כל מה שטוב; ה"צל"; מקור הרשע בעולם. סאורון, הדמות היותר מוכרת של טולקין, הוא משרת בלבד של שר האופל האמיתי, מלקור המורגות'.

מורגות' מופיע כדמות בסילמריליון, ודמותו היא מעיין ניסיון להסביר - באמצעות סיפורו האישי (להלן) את שורש הרשע בעולם הארץ התיכונה.

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

[עריכה] שמו

מורגות' באוגליר הוא למעשה כינוי. השם המוזכר בסיפור הבריאה של הארץ התיכונה הוא מלקור, וגם הוא כינוי - למורגות' היה שם בשפת האלים, אשר לא נשמר. מקור השם מורגות' באולגור משפת הקווניה, ומשמעותו בשפה זו "רודן החשיכה המאיימת"; בשפת הסינדארין משמעות המונח Belegurth הוא "מוות רב". בכינוי זה מעשה שימוש רק מאוחר יותר, ועד אז הוא נקרא מלקור.

כמו במקרה של סאורון, גם למלקור כינויים רבים, כגון "האויב הגדול". אנשי המערב שפותו על-ידי סאורון להצטרף לכוחותיו מכנים אותו "מעניק החופש".

המשמעות המילולית לשם מלקור, שכבר לא נהגה, היא "הקם במלוא כוחו" (האדיר).

המשמעות המילולית לכינוי מורגות היא "האויב השחור" (Mor - שחור; Goth - אויב).

המשמעות המילולית לכינוי באוגליר היא "המאלץ".

[עריכה] היסטוריה

לפני יצירת ארדה (העולם הגישמי), מלקור היה האיינו החזק ביותר. לכל אחד מהאיינור היה "כשרון" ייחודי, אך מלקור חלק את כל הכשרונות. ביהירותו הוא ניסה להתחרות בארו (האחד, היוצר של אאה וכל אשר בה) במנגינת האיינור (סימפוניה אדירה אשר הורכבה מכל האיינור בה הציג ארו את חזונו). מלקור קינא בארו, וכאש בער בו הרצון ליצור יצירים משלו. הוא בילה זמן רב בניסיון למצוא את האש הסודית, בלתי מודע לכך שהיא ייחודית לארו.

במהלך חיפושו אחר האש הסודית, הוא התרחק בהדרגה מארו ומשאר האיינור. במהלך המנגינה הכבירה של האיינור, מלקור ניסה לשנות את המוזיקה וניסה לשלב אלמנטים אותם חשב לייחודיים משלו. כחלק ממאמצים אלו הוא הצליח למשוך אליו איינור חלשים רבים, ובכך יצר מנגינת נגד לנעימה של ארו.

מכיוון שמלקור עצמו היה יציר כפיו של ארו, הוא לא יכל ליצור יצירה מקורית. הוא יכל אך לחקות: מנגינתו הייתה קולנית ולא נעימה. בתיסכולו על כשלונותיו, מלקור הקדיש את עצמו להריסת ההרמוניה של המוזיקה - הוא ניסה להשמיד כל דבר בו לא יכל לשלוט, וכך השחית את כל המנגינה. האירונייה במאמציו טמונה בכך שהוא לא יכל למעשה לשלוט במוזיקה, אלא רק להעצים אותה. המנגינה של ארו קיבלה עומקים ורבדים בגלל ניסיונו של מלקור לשנות אותה. (לדוגמה, כאשר אולמו שר על מים, מלקור ניסה להרוס את הנעימה (שכן מלקור לא יכל לשלוט במים ובוודאי שנא אותם). הוא הוסיף למים חום וקור קיצוניים. אך מעשה זה לא הרס את המים כפי שמלקור קיווה. להפך, התערבותו רק תרמה ליצירת יופיים של עננים, גשם, ערפל, שלג וקרח).

מאחר והמוזיקה הגדולה של האיינור משמשת כבסיס עבור כל ההיסטוריה וכל החומר של הבריאה בארץ התיכונה, יש היבט של מלקור בכל הארץ התיכונה - הכול הושחת במידה מסוימת. אך כפי שניתן לראות במקרה המים, כל מעשיו של מלקור רק גרמו להגשמה מושלמת של רצונו של ארו, וכל מעשיו רק תרמו לגדולתו של ארו.