מוריס פאפון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוריס פאפון (3 בספטמבר 1910 - 17 בפברואר 2007), מושל מחוז צרפתי ששיתף פעולה עם הנאצים ונטל חלק בהשמדת היהודים. הורשע באיחור על פשעיו ושוחרר טרם הזמן שהוקצב לו, עקב מצב בריאותו.
[עריכה] חייו
מוריס פאפון נולד בשנת 1910 בפריז. בנו של עורך דין. למד משפטים, סוציולוגיה ופסיכולוגיה.
בגיל 20 נכנס לשירות הציבורי והתקדם במרוצת השנים בתפקידיו, עד אשר בשנת 1942, בימי צרפת של וישי הגיע לדרגת מושל המחוז של חבל בדרום - מערב צרפת בסביבות העיר בורדו. בתוקף תפקידו היה אחראי לענייני היהודים ותוך שיתוף פעולה עם הנאצים הורה על גירוש המוני של יהודים להשמדה , על ידי כליאתם במחנה דראנסי, ששימש כתחנת מעבר בדרכם לאושוויץ.
מאמצע שנת 1944, כשהיה כבר ברור שהגרמנים הולכים להפסיד במלחמה, החל פאפון להזרים מידע על הגרמנים לתנועת ההתנגדות הצרפתית, ("הרזיסטנס").
לאחר המלחמה הוענקה לפאפון תעודת לוחם במחתרת והוא נתמנה למפקד משטרת פריז.
בשנת 1968 נכנס פאפון לחיים הפוליטיים. פאפון שימש בתפקיד השר הממונה על התקציב בתקופת נשיאותו של ואלרי ז'יסקר ד'אסטן. כל אותה עת הצליח פאפון לשמור על סודו ולהעלים את עובדת השתתפותו בגירוש היהודים להשמדה, אך בשנת 1981 נחשפו מעשיו, כאשר מאות מסמכים נמצאו במקרה בארכיב של עירית בורדו, וביניהם צווי הגירוש שנחתמו על ידי פאפון. המסמכים פורסמו בעיתון צרפתי נפוץ, החלה חקירה משפטית ופאפון נאלץ לעזוב את תפקידו.
בשנת 1983 הוגש כתב אישום נגד פאפון אך בשנת 1987 נמחק כתב האישום בנימוקים משפטיים טכניים. בשנת 1988 הוגש כתב אישום חדש ופאפון הואשם בביצוע פשעים נגד האנושות. חלפו שנים וכתב האישום תוקן בשנת 1995 ל"שותפות בפשעים נגד האנושות".
פאפון נקט בהליכים ובערעורים לביטול האישום נגדו, אך לבסוף הועמד לדין בשנת 1997.
משפטנים צרפתיים הביעו השערה כי הממשלה נקטה בצעדים שנועדו למשוך את ההליכים המשפטיים, בגלל רתיעתה מחשיפת עומק שיתוף הפעולה הצרפתי בימי צרפת של וישי. העיכובים נמשכו גם במהלך המשפט, שפאפון נעדר מישיבותיו עקב מצב בריאותו הרעוע.
במשפט טענה התביעה כי פאפון גרם לשילוחם של 1560 יהודים, לרבות נשים. זקנים וטף אל מותם. ההגנה מצידה התבססה על קשיים בזיהוי ובפרשנות של ראיות מלפני חמישים שנה. פאפון אף טען כי המשיך במילוי תפקידו כדי לעזור למחתרת במאבקה להצלת יהודים. כן טען כי לא ידע לאן מובלים היהודים ברכבות.
המשפט נסתיים בהרשעתו של פאפון בשיתוף פעולה בביצוע פשעים נגד האנושות. רק משתף פעולה צרפתי אחד לפניו פול טובייה מפקד המיליציה של וישי הורשע על ביצוע פשעים נגד האנושות.
משפטו של פאפון עזר להפריך את הטענה כי תנועת ההתנגדות הצרפתית בימי צרפת של וישי הייתה תנועת המונים. העיתונות העריכה כי המשפט ארך זמן כה רב בהשפעתו של נשיא צרפת פרנסואה מיטראן (שהיה בעצמו פקיד בכיר בממשל של וישי) במטרה לטשטש את זיכרון העבר.
בשנת 1998 נדון פאפון ל-10 שנות מאסר. פאפון הגיש ערעור, ובזמן הדיון בערעור נמלט לשווייץ. הערעור נדחה מאחר והחוק הצרפתי מחייב מערער שנדון למאסר להיות נתון במאסר בלילה שלפני הדיון בערעור ואילו פאפון שהה בשווייץ.
שלטונות שווייץ החזירו את פאפון לצרפת לריצוי עונשו. בהיותו במאסר שלל ממנו נשיא צרפת ז'אק שיראק את כל אותות הכבוד שהוענקו לו.
בשנת 2002 הגיש פאפון בקשה לשחרור מוקדם עקב מצב בריאותו אך הנשיא שיראק דחה את בקשתו. פאפון הגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין האירופי לזכויות האדם. בית הדין החליט לקבל את ערעורו ופסק לו הוצאות משפט בסכום נכבד. במקביל הגישו פרקליטיו של פאפון ערעור נפרד בצרפת, בהתבססם על חוק חדש לפיו יש לשחרר ממאסר אסירים זקנים וחולים לשם קבלת טיפול רפואי ופאפון שוחרר ממאסרו ב 18 בספטמבר 2002, וביולי 2003 אף חודשו לו תשלומי הפנסיה.
בעוד שרבים בצרפת ובאירופה חשבו שבמאסרו של פאפון תהיה משום הכרה בשיתוף הפעולה בימי צרפת של וישי, הרי ששחרורו פתח את הפצעים מחדש.
מוריס פאפון נפטר בשנת 2007 בהיותו בן 96 שנה.
