מחשבת ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחשבת ישראל, תחום במדעי היהדות שעוסק ביצירות המופת של המחשבה והתרבות היהודית לדורותיה, הבנתה ומיפויה. התחום גם עוסק בקשר, ההקבלה וההשפעה בין דפוסי החשיבה היהודיים לבין הפילוסופיה הכללית.
המונח הוצג לראשונה במסגרת תוכניתו של הרב קוק להקמת הישיבה המרכזית העולמית. הישיבה התיכונית מדרשית נעם הייתה הראשונה ללמד מחשבת ישראל בצורה שיטתית, על-פי תוכנית לימודים שיצר הרב שאול ישראלי. היום, רוב הישיבות התיכוניות מלמדות נושא זה, ומשרד החינוך מכיר בו כ"מקצוע" שאפשר להיבחן בו לתעודת בגרות כחלופה לספרות.
המונח 'מחשבת ישראל' שימש כפשרה כאשר איחדו באוניברסיטה העברית את "החוג לפילוסופיה יהודית וקבלה" עם "החוג לתולדות המחשבה היהודית", והוסיפו לכך גם את "המדור לספרות המחשבה והמוסר" שהיה שייך קודם לכן לחוג לספרות עברית.
כיום התחום נכלל בתוכנית הלימודים של משרד החינוך והוא נלמד באוניברסיטאות בארץ.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מאמרים שונים במחשבת ישראל, באתר דעת
