מיגל דליבס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיגל דליבס (Miguel Delibes) (נולד ב־17 באוקטובר 1920) הוא סופר ספרדי.
מיגל דליבס נולד ב־17 באוקטובר 1920 בעיר וַיַּדוֹלִיד וכתב יותר משישים ספרים. תחומי עניינו בכתיבתו המגוונת כוללים, בין השאר, יחסי אנוש ומחאה חברתית, סיפורי מסעות, ציד ודיג, פובליציסטיקה ואוטוביוגרפיה. יצירתו נודעת הן בזכות איכותה המעולה הן בזכות כמוּתה ועקביות פרסומה. ראשית הקריירה הספרותית של דליבס בשלושה רומנים, שכבר הראשון בהם, "צל הברוש מאורך" (1948) – ספר אקזיסטנציאליסטי המתמקד בחרדותיו של אדם הנמשך למוות ומשום כך נמנע מליצור קשרים עם הזולת – זיכה את כותבו בפרס נאדאל הנכסף. שני הרומנים שדליבס פרסם לאחר מכן, "עדיין יום" (1949) ו"הדרך" (1950), התחילו לקבע את המוניטין שיצאו לכותבם. הראשון שבהם הוא מעין וריאציה אפלולית ונוגה על סיפור היפה והחיה, ואילו השני הוא סיפור חניכה, המספר על הלילה האחרון בכפר של נער העומד לעזוב את ביתו ולעבור להתגורר בפנימייה בעיר. במהלך אותו לילה נזכר הצעיר בילדותו, והוא מגולל את קורותיה. הילדות היא אחד העניינים השגורים ביותר בכתיבת דליבס, שהשתמש בטכניקות שונות כדי לתאר אותה – אחת הייחודיות שבהן היא נקודת המבט של הילד עצמו, כפי שעולה למשל מהרומן "הנסיך המודח" (1970).
העניין שגילה דליבס לאורך כל דרכו הספרותית בילדים ובעולמם נובע לדבריו מ"העדפת האנשים הפרימיטיוויים, הייצורים בשלבי היווצרותם". לפי תפישת דליבס "הילד הוא האדם בתגובותיו האותנטיות והספונטניות, בלי צִעצוע וייפוי", ואילו החינוך, כמוהו כתרבות העיר, הנו "מה שבהתחלה מלביש תחפושת ובסופו של דבר מלביש מדים". רבים מספרי דליבס מביאים באמצעות סיפורי החניכה הכלולים בהם את סיפור חניכתה של ספרד מולדתו. אף־על־פי שכתיבת דליבס היא בעיקרה ריאליסטית, הרי עומק דמויותיו ועיצובן המאלף, עושר לשונו ורגישותו חסרת־הפניות כלפי הסבל האנושי מקנים לה נופך מקסים ומזעזע גם יחד. אלה הופכים את הקריאה בספרים דוגמת "בני הנערץ סיסי" (1953), "החולדות" (1962), "מלחמות אבותינו" (1975) ו"התמימים הקדושים" (1981) לחוויות מעשירות ובלתי־נשכחות.
הספר "התמימים הקדושים" תורגם לעברית פעמיים: פעם בידי משה בן-הראש (הוצאת סמנה, 1987, בשם "הקדושים והתמימים") ופעם בידי טל ניצן (סדרת 'לטינו', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003).
