מינידיסק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מינידיסק הוא אמצעי לאחסון מידע מבוסס דיסק אשר נועד במקור לאחסון אודיו דיגיטלי (עד 80 דקות).
הטכנולוגיה פותחה בחברת סוני ויצאה לשוק בתאריך 12 בינואר 1992. מכשירי מינידיסק משמשים בעיקר להקלטה על ידי המשתמש ממקורות חיצוניים כמו מיקרופון או נגן תקליטורים, כיוון שמספר המכשירים הקטן שנמכרו לא יצרו שוק מספיק שיצדיק הוצאת אלבומים בפורמט זה. זהו אחד הפורמטים הראשונים לאודיו דיגיטלי שזכו להצלחה משמעותית בשוק הפרטי.
תקן הדחיסה הדיגיטלי שבו נעשה שימוש במינידיסק נקרא ATRAC/ATRAC3, והוא פורמט קנייני של סוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור כללי
[עריכה] מדיה
הדיסק נתון במעטפת פלסטיק קשיחה (ממדים: 68x72x5 מ"מ) בעלת מכסה המחליק כנגד קפיץ. משטח הדיסק נחשף עם הזזת המכסה, בדומה לתקליטון. מינידיסקים מחולקים לשני סוגים: מוקלטים מראש וניתנים להקלטה.
[עריכה] הקלטה
מידע נכתב על המדיה הריקה באמצעות לייזר אשר מחמם צד אחד של משטח הדיסק לנקודת קירי. בטמפרטורה זו ניתן לשנות את התכונות המגנטיות של החומר על ידי הראש המגנטי שנמצא מהצד השני של המשטח ומשנה את הקוטביות של האזור המחומם, ובכך כותב את המידע הדיגיטלי על הדיסק. ניתן להקליט על אותו דיסק מספר רב של פעמים - לטענת סוני, מספר זה יכול להגיע עד מיליון הקלטות. בצורתם הרגילה, קיימים דיסקים באורך 74 דקות, 80 דקות, ובעבר גם 60 דקות. ההקלטה על המדיה מבוצעת בקידוד הנקרא ATRAC זהו שמם של האלגוריתמים לדחיסת אודיו בדחיסה מאבדת נתונים המקבילה ל - MP3 שפותחו בחברת סוני במיוחד למכשירי המינידיסק .
[עריכה] קריאה
נגינה מתבצעת באמצעות הלייזר, ובזכות אפקט פאראדיי, הנגן מזהה את הקוטביות של האור המוחזר ממשטח הדיסק ובכך מפענח אותה כ-1 או 0.
למינידיסק התכונה Anti-skip, אשר מונעת "קפיצות" בהשמעת המוזיקה שעל הדיסק. נגני CD ישנים היו רגישים לרעידות ומכות וגרמו להשמעה לא סדירה של המוזיקה. פורמט המינידיסק פתר בעיה זו על ידי קריאת נתונים מהירה בהרבה מהקצב המינימלי הדרוש, לתוך חוצץ זיכרון, לפני המרת המידע הדיגיטלי לאנלוגי והשמעתו למאזין. אם וכאשר הנגן היה מזדעזע ולא הצליח לשמור על קריאה רציפה של המידע באמצעות הלייזר, המידע היה נקרא מהחוצץ, בעוד עינית הלייזר הייתה ממקמת את עצמה להמשך קריאת נתונים מהדיסק, וכך ההאזנה לא מופרעת. כאשר הזיכרון היה מלא בצורה מספקת, הנגן איפשר למנוע החשמלי שאחראי לסיבוב הדיסק להאט או להפסיק את פעולתו, ובכך לחסוך בצורה משמעותית בצריכת החשמל ולהאריך את חיי הסוללה. עיקרון חוצץ הזיכרון הוכנס לאחר זמן קצר לנגני CD באופן דומה. כל נגן, בין אם הוא נייד או לא, כולל חוצץ זיכרון של 10 שניות לפחות.
[עריכה] שיפורים
[עריכה] MDLP
בשנת 2000, סוני הציגה את MDLP, שפירושה MiniDisc Long Play, אשר בעזרת הקודק ATRAC3 ובשיטות הקלטה חדשות (בנוסף להקלטה באיכות גבוהה - SP): הקלטה באיכות טובה - LP2 - שמאפשרת זמן הקלטה גדול פי 2 (160 דקות על דיסק של 80 דקות) והקלטה באיכות בינונית - LP4 - שמאפשרת זמן הקלטה גדול פי 4 (320 דקות על דיסק של 80 דקות).
אודיו שמוקלט ב-LP2 או LP4 לא ניתן להשמעה בנגנים ישנים יותר שלא תומכים ב-MDLP.
קצב הסיביות (bitrate):
- SP - הקלטה באיכות גבוהה: 292 קילוביטים לשנייה (kbit/s).
- LP2 - הקלטה באיכות טובה: 132 קילוביטים לשנייה (kbit/s).
- LP4 - הקלטה באיכות בינונית: 66 קילוביטים לשנייה (kbit/s).
[עריכה] NetMD
NetMD מאפשר להעביר קובצי מוזיקה ממחשב לנגן נייד (אך לא בכיוון ההפוך) במהירות גבוהה בעזרת חיבור USB - עד פי 32 מזמן אמת (לדוגמה, שיר של 16 דקות, יועבר תוך כחצי דקה, במקום 16 דקות בנגנים ללא NetMD). ישנם נגנים אשר מאפשרים מהירות של עד פי 64 מזמן אמת. כל הנגנים אשר תומכים ב-NetMD תומכים ב-MDLP.
[עריכה] HiMD
השיפור האחרון למינידיסק הוא HiMD. על ידי שימוש בקודק חדש, ATRAC3plus, ניתן כעת לשמור קבצים על הדיסקים, שעד כה איפשרו לאכסן מוזיקה בלבד. נגני HiMD נועדו לשימוש עם שלושה סוגים של דיסקים:
- דיסקים סטנדרטיים: כל נגני HiMD הם בעלי תאימות לאחור וכוללים את כל התכונות של נגני NetMD ו-MDLP.
- דיסקים סטנדרטיים שהומרו ל-HiMD: בעלי קיבול של 305MB לעומת 160MB שקולים בדיסקים סטנדרטיים.
- HiMD: למדיות חדשות אלה יכולת קיבול מידע של 1GB. באשר למוזיקה, מדיות אלו יכולות להכיל בין 48 דקות של מוזיקה באיכות מירבית (PCM) ועד 96 שעות של מוזיקה באיכות נמוכה (48 קילוביטים לשנייה בעזרת ATRAC3plus - שווה לאיכות של שידורי רדיו FM).
