מלחמות הקודש של דלפי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: אי דיוקים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
מלחמות הקודש של דלפי הן שמן של שלוש מלחמות שנערכו ביוון העתיקה בין החברות השונות באגודה הדתית של דלפי, על רקע הפרות הסכמים דתיים בתוך האגודה ומאבקי כוח ושליטה על המקדש הפיתי, מקום משכנו של אורקל של אפולו.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
סביב מקדש דמטר באנתלה וסביב מקדש אפולו בדלפי התפתחה אגודה דתית (האמפיקטיונה) של שבטים יוונים שונים, שדאגו לצרכי שני המקדשים. האגודה האנהתלית דלפתית כללה עוד מימיה הקדומים לפחות 12 שבטים שונים, בין השאר שבטים תסאלים, ביוטים, דורים , יונים, לוקרים ופוקים. האגודה נשלטת על ידי מועצה שהורכבה מהנציגים השונים של החברות בה.
כל החברות באגודה היו מחויבות בשבועה למספר חוקים: איסור לחלל את המקדש, איסור להחריב עיר שחברה באגודה, איסור לנתק את מקורות המים של העיר (אפילו בעת מלחמה), איסור גביית מכס מן העולים לרגל למקדש דלפי ואיסור להילחם בימי החג של אפולו בדלפי. כאשר אחת החברות הייתה מפירה אחת מהחוקים, שאר החברות בברית היו מחויבות להתאחד ולערוך מלחמת קודש נגד העיר הפושעת ולהחריבה.
למעשה רק כאשר החברה שהפרה את הברית הייתה חלשה, ננקטו נגדה צעדים, חברות חזקות באגודה התחמקו מהעונש ואף לפעמים סירבו בגלוי למלא אחר ההחלטות של האמפיקטיונה.
[עריכה] מלחמת הקודש הראשונה
מלחמת הקודש הראשונה נערכה סמוך לשנת 590 לפנה"ס. הסיבה המוצהרת למלחמה הייתה גביית מכס מעולי רגל בדרכם לדלפי על ידי העיר קריסה או קירה (כנראה עיר פוקית). חוקרים מודרניים מעלים את הסברה שהסיבה האמיתית לפרוץ המלחמה היה רצונה של דלפי להיפטר מעולה של העיר הסמוכה אליה.
יוזם המלחמה היה הטיראן קליסתנס מסיקיון (מה שמעלה את האפשרות שעולי הרגל היו מהעיר סיקיון). קליסתנס הצליח לגייס למלחמה חוץ מעירו גם את אתונה ושבטים תסאלים רבים. המלחמה הסתיימה בהריסתה והשמדתה המוחלטת של העיר קריסה.
[עריכה] מלחמת הקודש השנייה
בסביבות אמצע המאה החמישית לפנה"ס תפסו הפוקיים את המקדש בדלפי בכוח ובכך הפרו את המוסכמות הדתיות וחוקי האמפיקטיונה האנתהלית דלפתית. ספרטה התערבה ובשנת 449 לפנה"ס הדפה את הפולשים, והחזירה את המקדש לידי תושבי דלפי. שנה לאחר מכן החזיר פריקלס מאתונה את הפיקוח על המקדש לידי הפוקים.
[עריכה] מלחמת הקודש השלישית
מלחמת הקודש השלישית התרחשה גם היא בשל תפיסת המקדש בדלפי על ידי הפוקים בשנת 359 לפנה"ס. הפוקים נדרשו לשלם קנס על ידי מועצת האמפיקטיונה, והם סירבו לכך. פעולות אלה גרמו לחברות באגודה הדלפית, בראשותם של תבאי ותסליה, להכריז מלחמה על הפוקים בשנת 355 או 356 לפנה"ס.
במהלך המלחמה בזזו הפוקים את אוצר המקדש לצרכי המלחמה, והקימו צבא שכירים שמומן על ידיו. ידם של הפוקים הייתה כנראה על העליונה, תסליה נוצחה, וכוחה של תבאי נחלש. אולם, עם כניסת מוקדון אל המלחמה, בהנהגתו של פיליפוס השני, שונה מהלך המלחמה לרעתה של פוקיס, שכוחותיה נשחקו במאבק התמשך. בשנת 346 לפנה"ס הסתיימה המלחמה, הערים של הפוקיים פורקו לכפרים, חומתיהן נהרסו, הם חויבו לשלם בתשלומים את הכסף שלקחו מהמקדש והם גורשו סופית מן האמפיקטיונה האנתהלית דלפתית. המוקדונים, ניצלו את ניצחונם, נכנסו לברית הדלפית ותפסו את מושביהם של הפוקיים.
מלחמת הקודש השלישית הייתה הארוכה והקשה במלחמות הקודש וגם האחרונה בהן. השליטה על האגודה הדלפתית נחלשה וחשיבותה ירדה, המוקדונים ולאחריהם האיטולים שלטו באגודה ובמקדש בדלפי וחוקי האגודה נעשו חסרי משמעות.
