מלכודת הנזילות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו.

מלכודת הנזילות הינו מושג מאקרו כלכלי המתייחס למצב בו הביקוש לכסף הינו גמיש לחלוטין- כלומר, אותו קטע בעקומת הביקוש לכסף, אשר בו כל שינוי בהיצע הכסף לא יגרום לשינוי בשער הריבית במשק (וליתר דיוק בתשואה על אגרות חוב - המכשיר שבאמצעותו ניתנות הלוואות, ואשר מודל שוק הכספים מניח כאלטרנטיבה פיננסית להחזקת כסף נזיל במזומן או בחשבון עו"ש). שעור התשואה על אגרות חוב (או כל נכס הלוואתי אחר כגון פק"מים בבנקים) הוא אותו שעור אשר אין אפשרות לרדת מתחתיו. תאוריית מלכודת הנזילות מתייחסת למצבי שפל כלכלי בלתי - אינפלציוניים, ואינה מתייחסת למדיניות פיסקאלית היכולה לעורר את הכלכלה.

שעור התשואה של מלכודת הנזילות הינו שעור תשואה נומינלי של 0% (או קרוב מאוד לערך זה), שכן כאשר אדם אינו צפוי לקבל תשואה כלשהי על הלוואה אשר הוא נותן (או שהתשואה זעומה ביותר), עדיף יהיה עבורו להחזיק "כל כמות כסף שהיא" במצב נזיל בו יוכל להשתמש להשתמש לעת מצוא, וכן לא יסכים לתת הלוואה, עליה ידע מראש כי יקבל חזרה סכום נמוך מהסכום אשר הילווה. באופן מדויק יותר, עבור סוגים שונים של מתן הלוואות ייתכנו שעורי תשואה שונים המהווים את התשואה של מלכודת הנזילות. כך, למשל, עבור פק"מים בבנק עשוי שעור זה להיות 0% נומינלי, בעוד שעבור המחזיק באגרת חוב עשוי שעור זה להיות להיות גבוה יותר במידה וחלים עליו תשלומים שונים (כגון דמי משמרת של הבנק, עמלת קנייה ומס רווחי הון) הקשורים באחזקה זו- במצב זה כדי להגיע לשעור תשואה נומינלי של 0% יהיה על מחיר האגרת לגלם תשואה הגבוהה במידת מה משעור נומינלי של 0%. עבור בנקים, למשל, עשוי השער על הלוואות אשר הם נותנים להיות גם כן ערך נומינלי גבוה במידת מה מ0%, על מנת שיוכלו להרוויח מ"המרווח הפיננסי" (הפער בין ריבית עבור החוסכים בבנקים לבין הריבית עבור הלווים מהבנקים). לצורך פשטות והבנת המאמר, נוכל להניח כי ריבית נומינלית של 0% (או קרוב מאוד לערך זה) היא הריבית של מצב מלכודת הנזילות. כמו כן, במאמר זה המושג ריבית יתיחס גם לתשואה.

במצב של מלכודת הנזילות המשק נמצא במיתון וכלים רגילים של מדיניות מוניטרית שנועדו להוציא את המשק מהמיתון ואף האבטלה כגון הורדת שער הריבית במישרין או בעקיפין (למשל, דרך הרחבת כמות הכסף במשק בעזרת דרכים כגון הורדת דרישת הנזילות מהבנקים, הדפסת כסף נוסף ועוד) אינם מצליחים בהשגת מטרה זו. בשל התשואה הנמוכה על מתן הלוואות למיניהם, ואף החשש מפני אי החזרת הלוואות (בגלל המיתון והאבטלה הפוגעים בוודאות לגבי היכולת להחזיר הלוואות בעתיד), כמו גם ציפיות נמוכות או אף שליליות לגבי תשואה על השקעות בנכסים פיזיים, יעדיפו אנשים להחזיק כל סכום כסף אשר רק ייפול לידיהם במצב נזיל (בחשבון עו"ש בבנק או במזומנים בביתם). דבר זה אף יכול להחמיר את מצב המיתון והאבטלה שבמשק.

בעוד שבמצב כלכלי רגיל, הרשויות המוניטריות (בדרך כלל הבנק המרכזי או שר הוצר) יכולים לעורר את הכלכלה בעזרת מדיניות שמטרתה הורדת שער הריבית במשק ועל כן הגדלת היקף ההלוואות במשק וכמות ההשקעות בנכסים פיזיים. מנגד, כאשר מגיע שער הריבית לאפס או נושק לשער זה, הרי שאין אפשרות להמשיך ולהוריד את שער הריבית לרמה נמוכה יותר אשר תגדיל את היקף ההשקעות הראליות ואף הצריכה הפרטית במשק. אומנם, ניתן להרחיב את בסיס הכסף ואת כמות הכסף בכלל במשק, אך שימוש בכלים מוניטריים מסורתיים אינו מזרים כסף חדש ישירות לפעילות הכלכלית. זאת ועוד, בעוד שבזמנים רגילים הכסף החדש המוזרם למשק אמור בחלקו להפוך להלוואות הניתנות על ידי מתווכים פיננסיים כגון בנקים, הרי שבזמני שפל כלכלי בנקים עשויים שלא לרצות להלוות את הכספים החדשים אשר הוזרמו למשק (או עלולים לדרוש על כך ריבית גבוהה מדיי אשר הלווים עצמם חוששים כי לא יוכלו לעמוד בה)וכך כספים חדשים שנוספו למשק "נלכדים" במצב נזיל מבלי שניתנו כהלוואה.

ג'ון מיינרד קיינס, הכלכלן אשר נחשב לרוב כאבי תאוריית מלכודת הנזילות, טען כי ישנם מצבים בהם אנשים יעדיפו להשאיר בידיהם כסף נזיל ולא להמירו בנכסים אשר אינם כסף נזיל. מצבים אלו מתקיימים כאשר אנשים חוששים לרווח הון- למשל, כאשר שעורי הריבית נמוכים במידה כה קיצונית ואין להם לאן להמשיך לרדת (מה שמאפשר למחירי אגרות החוב להשתנות רק כלפי מטה ועל כן להסב הפסדי הון למחזיקים בהם) או לאחר משבר פיננסי (כדוגמת מפולת המניות בוול סטריט ב-1929), בו ירידת מחירי ניירות הערך גורמת לחשש מפני רכישתם.

זאת ועוד, אף מתן הלוואות לבנקים עלול בעיניי רבים להיחשב בזמן שפל כלכלי כצעד מסוכן מחשש למחדל פרעון. כמו כן, גם השקעה ישירה בנכסים פיזיים עלולה להיחשב כבלתי צפויה להניב רווחים בזמני שפל כלכלי.מצד אחד, נוצר מצב של היעדר נכונות אנשים רבים להלוות כספים (או נכונותם לעשות כן בריבית גבוהה המהווה פיצוי על הסיכון הרב של מחדל פרעון). מצד שני, ישנה נכונות של לווים פוטנציאליים ללוות רק בריביות נמוכות (בשל חשש מחוסר יכולת לעמוד בריביות גבוהות יותר) או אי נכונות ללוות כלל. שתי תופעות אלו (של הקטנת היצע ההלוואות והביקוש להלוואות ) יוצרות יחד שוק הלוואות מצומצם, אשר בשל סיבה זו היקפו ושער הריבית השורר בו אינם יכולים להשפיע על הפעילות הריאלית של המשק. לכן, קיננס טען כי רק מדיניות פיסקאלית מרחיבה המאופיינת בהגדלת הביקוש הממשלתיי למוצרים ושירותים תוכל להוציא את המשק ממצבי שפל ואבטלה.