מסיסות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסיסות היא תכונה של חומר. חומר נקרא מסיס אם הוא עובר פירוק בנוזל. החומר המפורק נקרא המומס והנוזל (המצוי בעודף) נקרא ממס. יחד, הממס והמומס יוצרים תמיסה. התהליך כולו נקרא המסה (solvation) או הידרציה (hydration), כאשר הממס הוא מים.
תמיסה בשיווי משקל כימי שאינה יכולה להכיל עוד מומס, נקראת תמיסה רוויה (saturated). קיימים גם תנאים מיוחדים שבהם תמיסה יכולה להכיל יותר מומס מהמקסימום בתנאים הרגילים ואז אומרים שהתמיסה היא רוויה בעודף (supersaturated). המומס בתמיסה אינו חייב להיות במצב צבירה מוצק.
[עריכה] רמת מסיסות
רמת המסיסיות של החומר היא המידה שבה החומר יכול לעבור פירוק בחומר אחר. רמה זו תלויה בהיווצרות קשרים בין-מולקולריים בין מולקולת ממס למולקולת מומס, טמפרטורה ושינוי האנטרופיה של החומר בתהליך ההמסה.
חומר המתמוסס בקלות מכונה "קל תמס", וחומר בעל מסיסות נמוכה מכונה "קשה תמס".
[עריכה] ממסים קוטביים ולא-קוטביים
הממסים מסווגים לרוב לממסים קוטביים (פולאריים) ולא-קוטביים. ממס קוטבי לרוב מסוגל להמיס תרכובות יוניות ותרכובות קוולנטיות שיכולות לעבור יינון. ממס לא-קוטבי, מסוגל להמיס לרוב חומרים שאינם קוטביים. לדוגמה, מלח שולחן, שהוא תרכובת יונית קוטבית מאוד, מסיס בקלות במים, בעוד שאינו מסיס כלל באתנול. המים והממסים הלא-קוטביים אינם מתערבבים יחד - אינם מסוגלים ליצור תמיסה הומוגנית. כך למשל, מים ושמן אשר אינם מתערבבים. בגלל אי-ערבוב זה נוצרות מיצלות.
