מקף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סימני פיסוק

נקודה ( . )
פסיק ( , )
נקודה ופסיק ( ; )
סוגריים ( ( ) ) ( [ ] ) ( { } )
נקודתיים ( : )
מקף ( ־ )
שלוש נקודות ( )
קו מפריד ( )
סימן שאלה ( ? )
סימן קריאה ( ! )
גרש ( ׳ )
גרשיים ( ״ )
מרכאות ( “ ” ) ( ‘ ’ )
לוכסן ( / )
סימן תמיהה (?!)

סימן קריאה הפוך (¡)
סימן שאלה הפוך (¿)
סימן אירוניה (؟)

המקף או ־ הוא סימן פיסוק, שמטרתו העיקרית היא קישור בין שתי מילים. אין לבלבל בין המקף ובין הקו המפריד, המשמש להפרדה בין חלקי המשפט.

מקורו של המקף הוא טעם מקרא תנ״כי, בניגוד לסימני פיסוק אחרים בעברית מודרנית שיובאו משפות אירופאיות, והוא מופיע בראש השורה (ולא באמצעיתה כמו המקף האנגלי).

תוכן עניינים

[עריכה] שימושים

  • הצמדת צמד מילים: בית־ספר, הלילה השניים־עשר, תל־אביב, בין־לאומי, מוליכות־על, סי־אן־אן. כחלק מטעמי המקרא שימש המקף לסמן, בנוסח המסורה של המקרא, ששתי מילים או יותר מהוות יחידת הטעמה אחת, עם ההשלכה שיש לכך על חלוקת הטעמים. שימוש זה לא היה תמיד כפוף למעמדן התחבירי של המילים המוקפות. בעברית המודרנית, בהשפעת סימני הפיסוק האירופים, המקף משמש בתפקיד תחבירי. בדרך כלל אין משתמשים בו בצירופי סמיכות רגילים, אלא רק אחרי תחיליות (אי־יציבות), לפני סופיות (מעצמת־על), כשחוזרים על אותה מילה בתיאור פועל (צעד־צעד), ובתעתוק לעברית של רצף אותיות לועזיות (אף־בי־איי).
  • הפרדה בין אותיות למספרים: ב־2001, ב־15:00, כ־100 משתתפים.
  • הפרדה בין אותיות עבריות לאותיות לועזיות: ל־Heathrow, ה־Spam.

בניגוד לקו המפריד, המקף בא ללא רווחים לפניו ולאחריו, והוא מופיע בכתב עילי. המקלדת העברית התקנית מעמידה בעיה בפני הכותב, משום שהיא מכילה רק סימן "מינוס/מקף אנגלי". מסיבה זו, מקלידים רבים בעברית בוחרים להשתמש בסימן הזה (-) בשביל ליצג מקף עברי, למרות שהוא ממוקם אנכית באמצע השורה ולא בראשה. ניתן להקליד מקף עברי תקני הממוקם בראש השורה (נקרא לעתים "מקף־כתף") באמצעות צירוף של מקשים אחדים.

בתקן Unicode לייצוג סימנים במחשב, נמצא המקף העברי במיקום U+05BE והמקף האנגלי במיקום U+2010.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים