מקלדת מחשב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מקלדת סטנדרטית

מקלדת (מכונה גם לוח מקשים) היא אמצעי קלט המיועד להזנת נתונים והעברת פקודות למחשב. היא מורכבת מכ-100 מקשים שונים, אשר כל אחד מהם מעביר "קוד מקש" (key code) או "קוד סריקה" (scan code) שונה למחשב. לדוגמה, בשימוש במעבד תמלילים: המשתמש מקליד את האות A. המקלדת שולחת למחשב את הקוד 30 (00011110). התוכנה מפרשת את הקוד הזה כתו 'A', ומציגה אותו על המסך.

מקלדות אינן מעבירות קוד ASCII (קוד הממפה בין אותיות לבין הצגתן הפנימית במחשב) אלא קוד בינארי השונה ממקש למקש ואינו תואם בהכרח לקוד הבינארי של תווים במיפוי ASCII. דוגמה לכך ניתן לראות במקשים מיוחדים (למשל F1), שפשוט אינם קיימים במיפוי ה- ASCII. מקובל לשמור היום נתונים טקסטואליים בעזרת קוד ASCII אך למקלדות אין קשר לעניין. קל להבין זאת, אם נחשוב על העובדה שהמקש עבור האות האנגלית A, משמש גם עבור האות העברית ש'. המקלדת אינה "יודעת" האם היא שולחת A, a או ש', מבחינתה היא שלוחת את הקוד 30. תפקיד התוכנה הוא לפרש קוד זה בהתאם להקשר. בנוסף המקלדת שולחת סטטוס של מקשי פונקציות כמו Shift, Alt וכו', שמסייעים לפיענוח.

[עריכה] סידור המקשים במקלדת

[עריכה] QWERTY

סידור המקשים המקובל במקלדת (אנגלית) נקרא QWERTY על־שם סידור האותיות בשורה העליונה משמאל לימין. מקורו של סידור זה במכונות הכתיבה.

במכונת הכתיבה שהמציא כריסטופר שולס (Christopher Sholes) בשנת 1870 המנופים שתפקידם היה להקיש על הנייר, היו חוזרים למקומם לאט. כתוצאה מכך, הקלדה מהירה מדי גרמה לכך שהמנוף של האות הבאה היה נתקל במנוף של האות הקודמת שלא הספיק לחזור למקומו. הפתרון של שולס היה לתכנן את סידור המקשים כך שאותיות הנמצאות בצרופים נפוצים בשפה האנגלית יהיו רחוקות זו מזו. מכונות כתיבה מאוחרות יותר כבר השתמשו בקפיצים כדי להחזיר את המנופים למקומם, אך המומנטום של פריסת QWERTY כבר היה בלתי הפיך; סידור זה הוא סידור המקשים הנפוץ ביותר עד היום, שנים רבות לאחר שהוסרה מגבלה זו. גם מכשיר האניגמה היה בנוי ע"פ מערכת זו של סידור המקשים.

אמונה נפוצה היא כי סידור המקשים QWERTY נבחר במיוחד כדי להאט את קצב ההקלדה, אך כאמור אין זה נכון; מטרת הסידור היא לגרום לכך שאותיות שנפוץ לכתבן בזו אחר זו יהיו באזורים שונים של המקלדת, למניעת ההתנגשות. עם זאת, בעבר עדיין סברו שהסידור הזה מאט את הכתיבה בפועל, למרות שאין זו מטרתו. דבר זה היווה דרבון לנסיונות להחליף את סידור המקשים; נסיונות שנחלו עד היום כישלון. נראה שבמצב הנוכחי, בו רבים מבין משתמשי המחשב בכל העולם מורגלים בסידור מקשים זה, דרוש מניע חזק ביותר לשינוי ההרגל.

[עריכה] דבוראק

בשנת 1928, עקב המחשבה שישנם סידורי מקשים מהירים יותר, החל ד"ר אוגוסטין דבוראק (August Dvorak) לעבוד על פריסת מקשים משלו. בתום מחקר של כעשר שנים הוא הציע פריסת מקשים הנקראת היום על שמו, אך הוא נכשל לשכנע את יצרני מכונות הכתיבה לאמץ את פריסת המקשים שלו. מחקרים שנעשו בשנת 1944 בחיל הים האמריקאי קבעו שהכתיבה על מקלדת דבוראק מהירה בצורה משמעותית מכתיבה על מקלדת QWERTY, ושהדרך שהאצבעות עוברות על פני המקשים, קצרה פי 12 בDvorak מבQWERTY. אולם, לאחר זמן נתברר שהאחראי הראשי של המחקר היה לא אחר מאשר ד"ר דבוראק, ששירת כרב סרן בחיל הים; מה שגורע מאמינותו של המחקר.

מחקרים מאוחרים יותר, עצמאיים ובלתי תלויים, הראו שאחרי אימון של כמה שבועות, הכתיבה על מקלדת QWERTY ועל מקלדת Dvorak דומות במהירותן (עבור טקסטים סטנדרטיים), ואין עדיפות לאחת על השנייה. עם זאת, חד משמעית הובהר שהדרך שעוברות האצבעות אכן קטנה יותר בדבוראק, ועומדת ביחס של כמעט 3:2 לטובת דבוראק. עובדה זו מציבה את המקלדת כאפשרות ראויה להתמודדות עם צרה בריאותית מוכרת של אנשים שמקלידים שעות רבות ביום - דלקת גיד היד.
ועדיין, אנשים רבים מפחדים להחליף משום שהם פוחדים שיווצר להם בלבול עם הפריסה הרגילה, ויצא שכרם בהפסדם. ישנם הטוענים על סמך נסיונם האישי שהאמונה שייווצר בלבול ולכן לא כדאי לנסות להחליף, איננה נכונה; ובקלות אפשר להתרגל ל2 פריסות מקשים. ^[1]

משנת 1982 הכיר ארגון התקינה האמריקאי ANSI בפריסת המקשים של דבוראק וקיבל אותה כתקן עבור פריסה אלטרנטיבית למקלדות. דבוראק גם פיתח פריסות המיועדות לכתיבה ביד אחת (בעל שתי פריסות שונות - לימניים ושמאליים). כל פריסות דבוראק זמינות לשימוש בגרסאות WINDOWS החל מגרסה 98.

[עריכה] פריסות אזוריות

כיום, לכל שפה יש מקלדת משלה, ולכן סידור מקלדת מיוחד לה, כך, בנוסף ל-QWERTY האנגלי, ניתן למצוא את ה-AZERTY המקובל בצרפת ואת "קראטון", של המקלדת העברית, גם הם על פי סדר המקשים בשורה העליונה משמאל לימין. הפריסה העברית נוצרה על ידי IBM בשיתוף הקהילות היהודיות בארצות הברית. המקשים סודרו כך שהמקשים הנפוצים ביידיש מוקמו במרכז המקלדת לגישה קלה, ושאר האותיות פוזרו מסביב.

[עריכה] מקשי החצים

מחשב מקינטוש המקורי ללא מקשי חצים

מקשי החצים, הם כפתורים במקלדת מחשב שמשמשים לתזוזת אובייקטים על המסך. בדרך כלל המקשים נמצאים בתחתית המקלדת, סמוך למקשי המספרים. מקשי החצים מסודרים בצורת T הפוכה אך ניתן למצוא גם מקלדות שבהן מקשי החצים מסודרים בצורת יהלום. השימוש הנפוץ ביותר שנעשה במקשי החצים הוא ניווט במסמכים או במשחקי מחשב. לפני המצאת עכבר, מקשי החצים היו הדרך היחידה להזזת הסמן על המחשב.

לחיצה בו זמנית על שני מקשים לא מנוגדים (שמאל ולמעלה, שמאלה ולמטה, ימין ולמעלה, ימין ולמטה) גורמת ברוב היישומים והמשחקים לתזוזה אלכסונית בכיוון שנקבע, כך שארבעת המקשים מכסים בעצם את כל כיווני שושנת הרוחות מבלי צורך לארבעה מקשים נוספים.

במחשב אפל מקינטוש המקורי לא היו מקשי חצים, מכיוון שהעכבר היה במקומם. מקשי החצים הוכללו במקלדות מאוחרות יותר של אפל.

במקלדות מסוימות לא היו מקשי חצים, כך שהיו חייבים להשתמש באחת האלטרנטיבות.

אלטרנטיבות למקשי החצים:

מקשי WASD המסודרים בצורת T.
מקשי IJKL המסודרים בצורת T.
מקשי 8462 המסודרים בצורת יהלום.

[עריכה] התייחסויות

סטיב ווזניאק, ממיסדי חברת אפל, טען בראיון כי הסיבה לכך שרוב האנשים נשארים עם מערכת ההפעלה חלונות ולא עוברים למקינטוש, היא אותה סיבה שהאנשים אינם עוברים לפריסת דבוראק.
סרטי ג'יימס בונד עשו שימוש פעמיים במקלדות חד-ידניות: בסרט גולדן איי (1995) על ידי פורץ מחשבים רוסי (שוחק על ידי אלן קאמינג), ובסרט מחר לנצח (1997) על ידי איל-הון בינלאומי (שוחק על ידי ג'ונתן פרייס).