משה גרשוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חייל! חייל! (1981), טכניקה מעורבת על נייד

תשיר חייל: (1981), טכניקה מעורבת על נייר

ערך זה עוסק באמן ישראלי. לערך העוסק בשחקן, ראו משה גרשוני (שחקן).

משה גרשוני (נולד 1936) הוא אמן ישראלי.

גרשוני נולד בתל אביב בשנת 1936. למד במכון אבני ולימד בבצלאל ובמדרשה לאמנות. גרשוני החל את דרכו האמנותית כפסל קונספטואלי. עבודותיו כללו יצירות מנימליסטיות באופיין כמו למשל סדרת רישומים על נייר הנושאים שמות כגון "הנייר נראה לבן מבחוץ אבל בפנים הוא שחור" (1970). גרשוני השתתף בכמה מיצגים, אשר נקראו באותה תקופה כ-'פעולות', כמו פעולה שנקראה "מצר-מסר" (1972) ובה ייצר תצלומי נוף בקיבוץ מסר, כינס אספת קיבוץ ובה "חילק" את אדמות הקיבוץ לחברים. עבודתו החשובה משנים אלו נקראה "יד ענוגה" (1975) אותה הציג בתערוכה "אמן-חברה-אמן" אשר התקיימה במוזיאון תל אביב. העבודה כללה כתבה הלקוחה מן העיתון ומתארת התעללות שעבר רופא ערבי בידי חיילי צה"ל. במקביל השמיע ברמקול מעל גג המוזיאון הקלטה של קולו כשהוא שר את השיר 'יד ענוגה' של זלמן שניאור. בשנת 1979 הציג גרשוני עבודה ובה נכתב בעזרת גרי פסטל ('פנדה') ורודים את הכתובת "מי ציוני ומי לא", על קירות גלריה "ג'ולי מ." בתל אביב.

משנות השמונים של המאה ה-20 יוצר ציורים מלאי אימפסטו, אשר הכילו דימויים של פרחים, דמויות חיילים, דימויי גוף וטקסט מן התנ"ך, הברית החדשה ומקורות רבים נוספים והיו מצוירים בשכבת צבע בוטה, לעתים תוך שימוש באצבעות למריחת הצבע. הציור של גרשוני הוא גופני מאוד הן בדימויים והן בצורת העבודה (עובד בכריעה מעל הציור).

עבודותיו הציגו מיניות הומוסקסואלית מתפרצת וחושנית. יצירתם של גליונות הנייר הגדולים נובעים מטכניקה של 'ציור אוטומטי' או לפחות תרפוייטי. גרשוני יצר אותם כשהוא מצייר על הרצפה, כורע מעל העבודה ו'ממלמל שברי פסוקים ושירים'. מבין הציורים הללו ידועה בעיקר הסדרה "ח"י רקפות". בשנות התשעים של המאה ה-20 מכילים הציורים של גרשוני סמלים מופשטים יותר. הצבע הונח בשכבות אימפסטו (צבע עבה), מנעד צבעים מאופק יותר (פעמים רבות שחור ולבן).

חלק גדול ביצירתו תופס מדיום ההדפס בגדלים שונים. בטכניקות אלו יצר למשל, הדפסים לשירו של אלן גינזברג "קדיש" ועבודות רבות אחרות.

ניתן לסווג את יצירתו של גרשוני כאקספרסיווית, סימבולית ודקורטיבית גם יחד. מחד, שימושו הנרחב באימפסטו ובצורות וקומפוזיציות אקספרסיביות מעניקות ליצירותיו נופך ייצרי (ואולי אף ארוטי), ומאידך הסמלים מהווים אלמנטים נרטיביים המקשרים את הצורות הללו למציאות, כדוגמת סמל האינסוף או הייצוג המילולי.

בשנת 2003 קיבל גרשוני את פרס ישראל על עבודתו בתחום הציור. גרשוני הודיע כי הוא מסרב ללחוץ את ידו של רה"מ אריאל שרון ושל שרת החינוך לימור לבנת והודיע כי אין הוא מתכוון ולקחת חלק בטקס הענקת הפרסים כיוון ש"זה לא הזמן לטקסים וחגיגות". הוא עתר לבג"ץ ובעתירתו ביקש לקבל את הפרס גם ללא השתתפות בטקס.