משתמש:משתמש:Just guy/ארגז חול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שר הוא שם בימתי של שרילין סרקיזיאן לה-פייר ( Cherilyn Sarkisian Le-Pierre), זמרת, שחקנית, במאית, בדרנית, ומנחת טלויזיה אמריקאית. במהלך הקריירה שנמשכת יותר מ-40 שנים זכתה בפרס האוסקר, גראמי, אמי, 3 פרסי "גלובוס הזהב" ורבים אחרים. 22 משיריה של שר נכנסו לרשימת ה-40 שירים הפופולריים (Top 40) של Billboard (כולל 12 שירים שהגיעו לרשימת עשרת השירים הטובים (Top 10) וארבעה שירים שזכו במקום הראשון. בסה"כ מכרה שר יותר מ-100 מיליון דיסקים במהלך הקריירה. היא נחשבת לאחת הכוכבות הגדולות ביותר בתרבות הפופ של כל הזמנים.
שר נולדה ב-20 במאי 1946, באל סנטרו, קליפורניה, ארצות הברית. אימה, ג'ואן קרואוץ' (שבהמשך שינתה את השם לג'ורג'יה הולט) הייתה שחקנית ודוגמנית ממוצא ארמני, אינדיאני (שבת צ'רוקי) ובריטי. אביה הביולוגי היה ג'ון סרקיזיאן, פליט ממוצא ארמני ואירני. הוריה נפרדו כששרילין הייתה צעירה מאוד, בהמשך הולט התחתנה עם הבנקאי ג'ילברט לה-פייר אשק אימץ את שר הקטנה ואחותה ג'ורג'יין. עקב דיסלקטיות חמורה לא הצליחה שרילין להתקדם בלימודים ונאלצה לעזור את בית הספר בגיל 16.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנות ה-60
שרילין עזבה את טקסס ועברה ללוס אנג'לס שבקליפורניה כדי לנסות את כוחה במשחק. תוכניותיה השתנו אחרי שפגשה בבית קפה "אלדו" את סוני בונו (Sonny Bono) שהתחיל באותה תקופה אצל המפיק האגדי פיל ספקטור. הפרש הגילאים בין סוני (אז בן 27) ושר לא הפריע להם להתחבר, להפוך לחברים, אחרי זה - לאוהבים ולבסוף - לבעל ואישה. סוני גם המציא את השם איתו התפרסמה הזמרת, כשהחליט לקצר את שמה לשר.
אחרי שסוני שמע במקרה את שר שרה לעצמה, הוא שכנע את ספקטור להקשיב לקולה. המפיק התרשם לטובה ואף הזמין אותה להקליט קולות ליווי לכמה מהזמרים איתם עבד, בינהם להקת בנות פופולרית באותם שנים, "The Ronettes". הסינגל הראשון של שר כסולנית נקרא "Ringo, I Love You" (שר הקליטה את השיר תחת שם Bonnie Jo Mason). השיר נכשל ומאזינים שלא התרשמו ממנו במיוחד, היו בטוחים שהקול הנמוך של "בוני ג'ו מייסון" שייך לזמר ולא לזמרת. הסינגל השני שהוציאה שר באותה שנה - "Dream Baby" (תחת השם Sherilyn) התקבל יותר טוב.
בשלב מסויים החליט סוני לנסות להפוך את שר הסולנית לחלק מדואט. כך נולד הצמד המפרוסם סוני ושר שהשיר הראשון שהם הקליטו יחד - "I Got You Babe" - הפך ללהיט ענק ונכנס למקום הראשון ברשימת המאה סינגלים החמים של Billboard. במהרה הצליחו סוני ושר להכניס 5 שירים בו זמנית למצעד 20 שירים הטובים של ארה"ב - הישג שרק החיפושיות ואלביס פרסלי הצליחו להגיע עליו לפני כן. סוני ושר הופיעו בכל רחבי העולם עם הופעות והפכו ליקירי תכניות אירוח - הם הופיעו בכל תכנית נחשבת של אותה תקופה. עם הזמן שר שבתחילת הקריירה נתפסת כחוליה החלשה של הצמד - בחורה סגורה, קצת מוזרה וביישנית, התגברה על פחד במה. היא התחילה יותר לשתף פעולה באינטראקציות עם בעלה, להחזיר עקיצה לעקיצה ומהרה הפכה לחלק היותר מעניין, ישיר ופרובוקטיבי של "סוני ושר". בנוסף לכך התחילה שר להתפרסם גם כמובילת אופנה. היא הדגישה את המראה האקזוטי שלה עם תלבושות נועזות ולא רגילות. חלק מהדברים שהיא לבשה (מכנסיים מתרחבים, בגדלים בגזרה חופשית בסגנון ההיפי הפכו ללהיטי ענק בחנויות.
בסוף 1965 שר הקליטה תקליט יחיד הראשון שלה בשם "All I Really Want To Do" שהפך לאלבום זהב והזיק מעמד שישה שבועות במצעד השירים של Billboard. בשנת 1966 יצא אלבומה השני - "The Sonny Side of Cher" שכלל להיט ענק - "(Bang Bang (My baby shot me down". השיר הזה החזיק מעמד חצי שנה במצעד הלהיטים. במקביל סוני החליט לחזק את ההצלחת הצמד בעזרת קולנוע. הזוג מימן וצילם שני סרטים: "זמנים הטובים" ("Good Times") ו"טוהר" ("Chastity"). שני הסרטים נכשלו בקופות ויחד עם העטה במכירות התקליטים כמעט הביאו את סוני ושר על גבול פשיטת רגל. במרץ 1969 שר יולדת את בתה - צ'סטיטי בונו.
[עריכה] שנות ה-70
בשנת 1971 סוני ושר נענים להצעה של רשת טלוויזיה CBS ומתחילים להנחות תכנית טלוויזיה משלהם, "The Sonny & Cher Comedy Hour" - ערבוב של סטנד אפ קומדי, אירוח ומוסיקה חיה. התכנית הפכה ללהיט במהרה והייתה מועדמדת ל-15 פרסי Emmy. שר זכתה בפרס גלובוס הזהב הראשון שלה עבור התכנית זו. בעקבות הצלחת התכנית המשיכו בני הזוג להוציא תקליטים. בנוסף, שר מחדשת את קריירת סולו שלה. הסינגל בשם "Gypsys, Tramps & Thieves" תופס את מקום הראשון ברשימת הלהיטים של Billboard ב-1971. האלבום באותו שם שיצא לקראת סוף השנה הגיע למקום ה-16 ברשימת 200 אלבומים של Billboard ונשאר ברשימה במשך 45 שבועות. בשנות 1973 ן-1974 הצליחה הזמרת להכניס שני שירים נוספים למקום הראשון (Half-breed ו-Dark Lady). בשנת 1974 הוציאה שר את אלבום האוסף הראשון שלה.
ההצלחה של שר כזמרת לא תרמה ליחסיה בין בני הזוג. בונו ושר התחילו בתהליך הגירושין הארוך שהסתיים רק בקיץ 1975. התהליך כלל האשמות הדדיות והתנצחויות בלתי פוסקות דרך התקשורת. המלחמה בין בני הזוג גרמה לירידה חדה בפופולריות של התכניות של סוני ושר עד ש ב-CBS החליטו להוריד אותה לאלתר.
בתחילת בפברואר 1975 שר התחילה להנחות תכנית משלה - "The Cher show". הפרוייקט החדש זכה לפופולריות בינונית והצופים העדיפו להתמקד בתלבושות מיוחדות ופרובוקטיביות ששר לבשה בתכנית. אחרי תקופת זמן יחסית קצרה שר הציעה לסוני לחדש את שיתוף הפעולה בינהם. סוני שלא הצליח במספר פרוייקטים טלווזיוניים, הסכים בשמחה ובשנת 1976 התחיל הסיבוב הנוסף של "The Sonny & Cher Comedy Hour".
ביוני ,1975, רק 3 ימים אחרי שהגירושים מסוני נכנסו לתוקף, שר התחתנה עם זמר רוק גרג אולמן. 9 ימים אחרי החתונה שר גילתה שבעלה הטרי מכור לאלקוהול והרואין. למרות הכל, הנשואים של שר ואולמן החזיקו מעמד מספר שנים. שר ילדה את בנה אלייז'ה, בשנת 1976. שר ואולמן הוציאו אלבום משותף - "Allman And Woman: Two The Hard Way" - שלא נחשב כהצלחת גדולה בקריירה של שר, אך, יחד עם אלבומיה הנוספים מאותה תקופה: "Stars", "I'd Rather Believe In You", "Cherished" - נחשבים לנדירים ולכן הם מוערכים במיוחד ע"י מעריצים של זמרת.
ב-1979 מקצרת הזמרת את שמה לשר "בלבד", בלי שם משפחה או תוספות אחרות. בסוף שנות ה-70 שר מחליפה את חברת התקליטים ומקליטה שני אלבומים בסגנון דיסקו. השיר "Take Me Home" אף נכנס לעשיריית המושמעים. שני האלבומים לא הצליחו במיוחד, המאזינים דיברו יותר על התמונות הפרובוקטיביות ששר בחרה לשים על עתיפת האלבומים משאר על השירים עצמם.
[עריכה] שנות ה-80
ב-1980 שר בת ה-34 הקימה להקת "שושנה שחורה" (Black Rose) והוציאה אלבום באותו שם שלא זכה להצלחה. בעקבות כישלון המכירות, הלהקה התפרקה אחרי שנת פעילות אחת בלבד. שר החליטה לנסות לשדרג את הקריירה שלה כשחקנית. המשימה לא הייתה קלה: לאישה באצמע שנות ה-30 עם נסיון מועט במשחק היה קשה לצפות לתפקיד משמעותי. אך ב-1982 שר מקבלת תפקיד מרכזי במחזה Come Back to the Five and Dime, Jimmy Dean, Jimmy Dean שהוצג בניו יורק, באוף-ברודווי. מבקרים שיבחו משחק של הזמרת, מה שגרם לבמאי רוברט אולטמן להזמין את שר לשחק באותו תפקיד בסרט שביים עפ"י המחזה. עבור תפקידה בדרמה "Silkwood" בה שיקחה יחד עם מריל סטריפ, זכתה שר למועדמות ראשונה שלה לפרס האוסקר לשחקנית משנה ואף קיבלה את ה"גלובוס הזהב" עבור אותו תפקיד.
בשנת-1985 שר שיחקה בדרמה "המסכה" עבורה זכתה בפרס "דקל הזהב" בפסיטבל קאן ומועמדות נוספת לפרס "גלובוס הזהב.
ב-1987 שר, שכבר הפכה לשחקנית מוערכת ו"קופתית", מוציאה שלושה סרטים, בינהם "המכשפות מאיסטוויק" בו שיתפה פעולה עם ג'ק ניקולסון, סוזן סרנדון ומישל פייר, ו"מוכת ירח" עבורו זכתה ב"אוסקר" לשחקנית ראשית.
באותה שנה הזמרת שהובחנה כסובלת מתסמונת העייפות הכרונית, חידשה את הקריירה שלה כזמרת - אחרי 5 שנים שך העדרות מאולפנים וקהל. האלבום שנקרא פשוט - Cher - נמכר בכ-8 מיליוני עותקים בעולם וזכה הפך לתקליט פלטינה בארה"ב. שני שירים מהאלבום ("I Found Someone" ו-"We All Sleep Alone") נכנסו לרשימת ה-Top 40 של Billboard (מקומות 10 ו-14 בהתאם). אך החזרה האמיתית של שר הזמרת לתודעת הקהל עוד הייתה לפניה. ב-1989 יוצא התקליט Heart of Stone שנחשב להצלחה הכי גדולה של הזמרת בכל הקריירה. האלבום נמכר ב-11 מיליון עותקים מסביב לעולם וקיבל תואר של "פלטינה משולש" בארה"ב. מתוך ארבעה להיטים בולטים שנכנסו לרשימת ה Top 40, שלושה מהם הגיעו גם לעשיריית המובלים: "If I Could Turn Back Time" (מקום 3), "After All" (מקום 6) ו-"Just Like Jesse James" (מקום 8).
[עריכה] שנות ה-90
ז-1990 שר שיחקה באחד התפקידים הראשיים בסרט "בתולות ים" (יחד עם ויינונה ריידר וקריסטינה ריצ'י) והקליטה 2 שירים בשביל פס קול של הסרט. השיר הנקרא "Shoop Shoop Song" הגיע למקום ראשון במצעדי הפזמונים במספר ארצות (כולל 5 שבועות בראש מצעד הבריטי). ב-1991 מקליטה הזמרת תקליט אולפן "Love Hurts" שבאופן מפתיע זוכה להצלחה דווקא באירופה ופחות בארה"ב (המכירות הגיעו ל-4 מיליוני עותקים: אלבום "זהב" בארה"ב ומולטי-פלטינה במספר ארצות אירופיות). ב-1992 שר לוקחת הפסקה נוספת מהפעילות, בעקבות התקף של הסנדרום עייפות כרונית. בין הפעילויות היחידות שעשתה באותה תקופה היה השתתפות בשני סרטים של רוברט אולטמן - "השחקן" ו"משהו ללבוש" - בתפקידי אורח. ב-1994 חידשה הזמרת את הלהיט "I got you babe" אך במקום סוני שרו איתה שני גיבורים מצויירים של ה-MTV - ביוויס ובאטהד. ב-1996, כשהייתה בת 50, הוציאה הזמרת אלבום נוסף, בשם It's a Man's World שחיזק את המגמה: מכירות טובות באירופה ויותר צנועות - בארה"ב (בסה"כ נמכרו כ-3 מיליון עותקים). המגמה תשתנה ב-1998, אחרי הצלחה פנומנלית של תקליט אולפן מס' 23 של הזמרת - "Believe" שזכה להצלחה פנומנלית בעולם כולו.
