נאו ריאליזם איטלקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסכולה בקולנוע האיטלקי שהתפתחה בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, שדגלה בריאליזם קיצוני בביטוי המציאות בקולנוע. זרם זה דוגל בחשיפה בוטה של המציאות החברתית. ועל כן, הסרטים שבויימו על פי גישה זו צולמו במקומות ההתרחשות האמיתיים והגיבורים באו מן העם וגילמו את עצמם (במקום שחקנים מקצועיים). סרטים חשובים בקולנוע הנאו-ריאליסטי: "גונבי האופניים" בבימויו של ויטוריו דה סיקה וה"נס במילאנו".
הסיבות להתפתחות הנאו ריאליזם באיטליה היו:
פיזית - באיטליה של אחרי מלחמת העולם השנייה האולפנים היו הרוסים. אי אפשר היה ליצור סרטים בדיוניים באולפן ולכן היוצרים היו חייבים לצאת החוצה, לשטח. היציאה הזו לעולם האמיתי הביאה את יוצרי הקולנוע להתייחס לענייני היום-יום.
אידאולוגית - לאנשי הקולנוע באיטליה נמאס לדבר רק על חיי העשירים. רצו לעסוק גם בחיי היו-יום ובחייו של האזרח הפשוט.
