ניסן רילוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
ניסן רילוב (1919 - 2007) היה אמן ופעיל-שלום.
[עריכה] חייו
ניסן רילוב, גדל במושב נהלל יחד עם משה דיין וחנה סנש, אשר בזמן לימודיה בבית-הספר החקלאי של נהלל, הייתה חברתו. בזמן המרד הערבי הגדול של 1936 - 1939 היה חבר הגנה ופלוגות הלילה של וינגייט. באחד מימי 1938 במהלך דיכוי המרד הערבי הגדול, היה עד להתעללות מצדו של וינגייט בשייח'ים מאחד הכפרים הערביים באזור עמק יזראעל, אשר הואשמו על-ידיו בכך, שהלינו חבורת מורדים שמספר שעות קודם לכן ביצעה פיצוץ של צינור נפט בין קירקוק שבעירק לחיפה. אז, וינגייט בנסותו לברר אצל השייכים מי מתושבי הכפר הלין את מבצעי הפיצוץ, נכנס עם אנשיו אל תוך הכפר, העמיד את השייח'ים מולו, ושאל אותם, האם ידוע להם מי מקרב תושבי הכפר הלין את מי שפוצצו את הצינור, ולאחר שאף אחד מהשייכים לא ענה לו, הוא ניגש לאחד מהם, והתחיל להלום בראשו עם קַת של רובה, עד שריסק לו את הגולגולת, והשייח' המעונה מת במקום. למראה חיזיון מחריד ומזעזע זה, ניסן רילוב, שהיה אדם מאוד מוסרי ובעל-מצפון, התחיל להקיא והדבר גרם לו לזעזוע עמוק ביותר. המהפך הסופי בהשקפותיו הפוליטיות וביחסו לציונות, חל מספר ימים לאחר מכן, כאשר יחד עם אנשים אחרים, נשלח על-ידי ההגנה לפנות פלאחים מאחד הכפרים הסמוכים לנהלל שנשכבו על דרך-עפר, כדי למנוע מהטרקטורים של המושב לעלות על אדמותיהם, שזה-עתה נמכרו בידי בעל-הקרקע לציונים. כאשר בעת ביצוע אחת המשימות שהוטלו עליו, הוא משך פלאחיות ערביות ברגליים, מתחת לטרקטור, חל אצלו מהפך, ומאותו רגע, ניסן רילוב, החליט לגמור סופית עם הציונות.
בלילה של יום המחרת נשלח להשתתף במארב נגד הפלאחים שחזרו לבתיהם אחרי שקצרו את שדותיהם. היה ליל-ירח. פתאום, הוא ראה פלאח זקן, שבא לקצור את השדה שלו. המפקד, פקד על ניסן לירות. ניסן ענה לו: ""אני לא יורה בזקנים". מספר ימים לאחר מכן, ארגון "ההגנה" ערך לו משפט-צבאי על סירוב פקודה, הוא גורש מהארגון, עבר לתל אביב והצטרף לפ.ק.פ (המפלגה הקומוניסטית של אותם ימים). בפרוץ מלחמת העולם השניה התגייס לצבא הבריטי ובמסגרתו לחם נגד הנאצים.
[עריכה] יצירתו האמנותית
מיד אחרי המלחמה התקבל ללימודים במכון אבני בתל אביב, אך עד מהרה גמלה אצלו החלטה לעזוב את הארץ, והוא היגר לצרפת והתיישב בפריז. בתקופה הראשונה אחרי הגירתו לפריז סבל מחסור, אך עד מהרה הצליח להתחיל להתפרנס משיפוץ בתים ומציור. לבסוף נהפך לצייר מוכר. פיתח סיגנון מיוחד, של צביעת גליונות גדולים, אותם קרע ומהקרעים שהתקבלו, יצר קולאז'. התוצאה שהתקבלה, הייתה לא ציור מופשט, אלא פסיפס צבעים מרהיבים, שהקרינו רגש אחיד.
בפרוץ האינתיפאדה הראשונה 1987 - 1992, קיים בפריז לאות הזדהות עם המאבק הפלסטיני נגד הכיבוש הישראלי, תערוכה תחת כותרת "אבנים", ואת כל ההכנסות ממכירת היצירות הקדיש לפלסטינים בשטחים הכבושים.
