נס פך השמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נס פך השמן מובא בתלמוד הבבלי במסכת שבת כסיבה לחג החנוכה.
[עריכה] תאור הנס
על פי המתואר במסכת שבת התרחש נס פך השמן אירע כאשר המכבים כבשו את ירושלים וביקשו לחדש את העבודות בבית המקדש. עבודות אלו כללו את הדלקת המנורה. רק פך קטן של שמן טהור נמצא, ובו כמות מספקת להדלקת יום אחד והפקת שמן חדש ארכה 8 ימים (בשל המרחק וההיטלטלות בדרכים). קרה נס והשמן הספיק לשמונה ימים.
לזכר נס זה, חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים. בניגוד למקובל, 8 הנרות רומזים ל- 8 הימים של חנוכה ולא לנרות המקדש, שהיו 7 במספר.
יש לציין שאמנם מותר היה להדליק את המנורה בשמן טמא, בהעדר שמן טהור, אך החשמונאים רצו להשתמש בשמן טהור בלבד.
נס פך השמן אינו נזכר בספרי המכבים, בתוספת לתפילה של חג החנוכה ("על הניסים")או בכתבי יוספוס פלביוס, אלא נזכר לראשונה בתלמוד הבבלי. ייתכן כי הסיבה לכך היא שלאחר הכיבוש הרומאי קשה לחגוג חג מדיני ולהבליט את נצחון היהודים ולכן החליטו חז"ל פן נוסף של החג.
[עריכה] קושיית הבית יוסף
רבי יוסף קארו, מחבר הספר בית יוסף, שאל על נס פך השמן מדוע חוגגים שמונה ימים, הרי הנס היה רק שבעה ימים (שכן השמן הספיק ליום אחד)?
לקושיה זאת נתנו תשובות רבות. ביניהן:
- חוגגים יום אחד לזכר הנצחונות הצבאיים של החשמונאים
- על מנת לחסוך בשמן השתמשו הכהנים כל יום בשמינית מהשמן והנס התרחש כל יום בכך שהמנורה דלקה כל הלילה.
[עריכה] משמעות הנס
יש הרואים בנס משמעות סימבולית יותר מאשר עדות היסטורית. לדבריהם, פך השמן מסמל את החשמונאים המעטים אשר למרות מיעוטם הצליחו במשימה שהייתה גדולה עליהם בהרבה. טוהרם ומסירותם הביאה את הקב"ה לעזור להם לנצח את האויבים.
