סמל העיר תל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סמל העיר תל אביב כפי שהוא נראה כיום. בתוך העיגול נראה הסמל המקורי ולמטה נראה הלוגו שנוסף בשנים האחרונות

סמל העיר תל אביב הינו הסמל הרשמי של תל אביב-יפו, שנקבע ביוזמת העירייה בשנותיה הראשונות של העיר. הסמל המקורי עוצב על ידי נחום גוטמן וכלל מספר אלמנטים ציוניים בהקשר של העיר העברית הראשונה, שעם השנים חלו בו מספר שינויים מהותיים. לסמל בגילגולו הנוכחי נוסף לוגו בדמות קו רקיע של עיר מודרנית.

[עריכה] תולדות הסמל

[עריכה] ההצעה לעיצוב הסמל

הצורך הראשון בסמל לעיריית תל אביב הועלה על ידי ראש העיר, מאיר דיזינגוף, עוד בשנת 1921, עקב קבלת מעמד רשות מוניציפאלית נפרדת של תל אביב מיפו בימי המנדט הבריטי, ורצון להעמיד את תל אביב בשורה עם הערים הגדולות בעולם.

בשנת 1923 פנה אל מאיר דיזינגוף פרופסור בוריס שץ, אז ראש האקדמיה בבית הספר לאמנות בצלאל, בבקשה לעצב את סמל העיר. שץ ראה בתל אביב עיר מודרנית ומנוגדת לירושלים המיושנת, הוא שאף לחזק את מעמדו של בצלאל ולרקום קשרים בינו לבין תל אביב. שאיפה זו באה לידי ביטוי גם בתערוכות של תלמידי האקדמיה שהוצגו בתל אביב, וביניהם יוזמה של המחלקה לקרמיקה- לעטר את בתי השכונה נווה צדק באריחים מצוירים. למרות היוזמה והצורך, הצעתו של שץ נדחתה בתואנה של שיקולים כלכליים.

בשנת 1924 הכריזה העירייה על תחרות לעיצובו של הסמל בלשון הבאה:

"עיריית תל אביב מזמינה הצעות לסמל (coat of arms) עבור עיריית תל אביב ומקציבה פרס של 15 לירות מיצריות להצעה הכי טובה. את ההצעה המצוירת צריך להגיש בגודל 25 סמ" X25 סמ". הצעות מתקבלות עד השעה 12 ראשון לינואר".

לתחרות הוצגו מספר הצעות, ביניהן גם הצעה של בוריס שץ, אך אף אחת מהן לא התקבלה. לא נשמר תיעוד של התחרות וההצעות שהוגשו לה.

[עריכה] עיצוב הסמל

הצייר נחום גוטמן, שגדל בשכונת אחוזת בית והפיכתה לעיר תל אביב הייתה אבן דרך בחייו, הוא זה שעיצב לבסוף את סמל העיר. גוטמן התחנך בבצלאל אצל בוריס שץ מגיל צעיר, ורחש הערכה וכבוד למורו. עם שובו ארצה בשנת 1925 מצרפת, שם המשיך את לימודי האומנות, פנה אליו מאיר דיזינגוף בבקשה לעצב את סמל העיר.

במשימת העיצוב נועץ גוטמן עם מאיר דיזינגוף, הסופר חיים נחמן ביאליק, ואביו, ש. בן ציון, סופר בן התקופה. גוטמן עבד בשיתוף פעולה עם אביו על בחירת התוכן של הסמל ועל עיצובו. אביו הוא זה שהציע את הכיתוב "אבנך ונבנית" מתוך הפסוק:

"עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים" (ירמיהו ל"א, ג).

גוטמן בחר בדימוי שמסמל כמה משמעויות על מנת להציג את תל- אביב כעיר העברית הראשונה, סמל התיישבות עולי הגולה בארץ. בסמל מופיעים מגדלור המפיץ קרני אור ובתחתיתו שער כניסה מעוגל, "מאור לגולה ושער כניסה פתוח לארץ". אלמנטים אלו מסמלים את הקריאה ליהודי הגולה לשוב ארצה, המגדלור כמראה דרך וכנקודת ציון והשער בתחתיתו כשער בלב ים, דרכו יכנסו הגולים ארצה. בסמל מתוארים גם גלים וחוף. הים והחולות הם למעשה שני היסודות שחברו יחדיו כדי לעצב את צביונו של הנוף התל אביבי ולגבש את דפוסי האדם שבו. כל המאפיינים הללו מונחים על רקע של מגן דוד.

בנוסף הוספו שבעת הכוכבים, המסמלים יום עבודה בן שבע שעות כחלק מחזונו של בנימין זאב הרצל (אלו היו מספר שעות העבודה בעיריית תל אביב לפני המעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים). בחלקו העליון של הסמל מופיעה הכתובת "אבנך ונבנית" ובתחתיתו שם העירייה. הסמל שומר על פשטות ומנסה לקלוע למשמעותה של העיר תל אביב.

החלטה רשמית על קבלת הסמל התקבלה בישיבת העירייה בשנת 1925, והחל מסוף שנה זו הופיע הסמל על פרסום רשמי. בשנת 1927 עוצב הסמל מחדש ובסוף שנות ה-30 נערכו בו שינויים נוספים. בשנת 1950, לאחר קום המדינה ואיחודן של תל אביב ויפו, החליפה הכותרת "תל אביב יפו" את הכותרת "עיריית תל אביב" שבסמל המקורי.

במכתב משנת 1950 אל מזכיר העיר תל אביב, העלה גוטמן את פרשנותו לגבי שלבי עיצוב הסמל. לטענתו, הועמדו דרישות רבות מידי לגבי תוכנו של הסמל. בעיצוב הסמל היה רצון לתת ביטוי להרבה מסרים וכוונות ביחס לעבר ולעתיד בשטח קטן שבמהותו אמור להיות פשוט ומובן. לדעתו, זו אחת הסיבות לכישלון תחרות עיצוב הסמל. במכתבו טוען גוטמן כי הסמל עוות במשך הזמן על ידי האמנים השונים שציירו אותו, הקווים שונו והקונטרס של הצבעים ירד. הוא התרעם על העיוותים שנעשו בסמל ועל כך שלא השתמשו בפורמט החותמת שעיצב, והציע לצייר מחדש את הסמל.

[עריכה] זכויות יוצרים

בשנים שלאחר עיצוב הסמל הועלתה סוגיית זכויות היוצרים שלו. עוד בשנת 1934 פנתה העירייה ל-royal college of arms בלונדון, הסמכות החוקית בתקופת המנדט הבריטי. עקב שיקולים תקציביים לא נרשם הסמל. באותה תקופה היה סמל העירייה היחידי מסוגו בארץ. עם השנים עלתה חשיבות הסוגיה. מזכיר העיר, יהודה נדיבי, דחף את הנושא אל מול עורך הדין של העירייה, ראש העיר וראשי ערים נוספות (בינתיים נפוצה תופעת הסמל בערים נוספות). ב-1952 הוקמה וועדה ממשלתית לקידום החוק ובשנת 1958 אושר החוק. מועצת העירייה בישיבתה ה-96 ב-7 בספטמבר 1958 אישרה את החלטתה בעניין קביעת סימלה הקיים של עיריית תל אביב כסמל רשמי, בהתאם לסעיף 4 בחוק הרשויות המקומיות.

[עריכה] הסמל כיום

כיום משתמשת העירייה בסמל המקורי ובנוסף לכך בלוגו מודרני שעוצב והותאם לתל אביב העכשווית, תחת הסיסמה "תל אביב, עיר ללא הפסקה". מ"העיר העברית הראשונה" התפתחה תל אביב לעיר מודרנית ומתחדשת. ביטוי לכך נמצא בהסבת סמלי העיר, החל מהנמל שייצג בשנות ה-30 את המהות הציונית והפך לאתר בילוי פופולרי ועד לסמל העיר, שקיבל חיזוק בדמות לוגו ששואב את השראתו מקו הרקיע של העיר ניו-יורק, כמודל לחיקוי. הסמל מציג את קו הרקיע של תל אביב-יפו כפי שהוא נראה מכיוון הים. הקו הוא כללי ביותר אך ניתן לזהות בצידו הימני את הגבעה עליה נמצאת יפו העתיקה, מצידו השמאלי את ארובת תחנת הכח רידינג ובמרכזו את גורדי השחקים החדשים של העיר.