עבריינות נוער
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עבריינות נוער היא עבריינות המבוצעת על ידי אדם צעיר המוגדר על פי החוק כקטין. יחסו של החוק לעבריינות כזו שונה מזה הניתן לעבירות של בוגרים.
עבריינות נוער מתייחסת לפשיעה אלימה או לא אלימה המבוצעת על ידי אדם שגילו מתחת לגיל מסוים (בארצות הברית וישראל, למשל, הגיל הוא 18). הגיל המינימלי לנשיאת אחריות פלילית (בארץ) הוא 12.
ככלל, יחס רשויות האכיפה השפיטה במדינות המערב סלחני ומתחשב יותר כלפי עבריינים קטינים לעומת בגירים. הגישה היא בעיקרה חינוכית-שיקומית ומטרתה לנסות ולהוציא את הצעיר ממעגל העבריינות. ישנה הקפדה מיוחדת על שמירה על זכויותיו של העבריין הקטין.
משטרת ישראל נוקטת בכמה אמצעים למזעור הפגיעה בעבריינים צעירים; העבודה מול העבריינים הצעירים נעשית ביחידות נוער נפרדות הפועלות בשיתוף פעולה עם גורמי חינוך. עובדי הנוער עוברים הכשרה מיוחדת וברוב הזמן פועלים בלבוש אזרחי, ואף ברכבים מוסווים. בישראל קיים אף הליך המאפשר חקירת קטין ללא רישום פלילי. במקרה של עבירות קלות רשאי קצין משטרה להורות שלא לחקור את המקרה ולסגור את תיק החקירה מחוסר עניין לציבור.
ישנם מספר חוקים הקובעים את היחס לקטינים אך ישנם שניים החשובים במיוחד:
- חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960
- חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971
במידה ושופט מוצא לנכון, הוא רשאי להעביר קטין לשפיטה של בית משפט רגיל. זה נעשה בעיקר במקרים של עבירות קשות, עבריינים אלימים במיוחד או עבריינים כרוניים. ברבות ממדינות ארצות הברית ישנן עבירות אשר לגביהן ההעברה מבית משפט לנוער לבית משפט רגיל היא אוטומטית.
