עונג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פירושו המקובל של המונח עונג זה הנאה. חלק מן הדברים הגורמים להנאה נקראים תענוגות.
ההבדל הבסיסי שבין הנאה רגילה לתענוג הוא שהתענוג היא הנאה שמקורה בדבר חיצוני, ולא מפעולה או עשייה, הנחשבים כהנאת הסיפוק. התענוגות העיקריים הם האכילה, השתייה, השינה, הרחצה, ויחסי מין.
תחושת העונג היא תחושה זמנית ואינה מתמשכת, כי התעוגות מטבעם שיענגו את האדם לזמן מה עד שהוא קץ בהם. המשך הרדיפה אחריהם במצב זה נחשב כתאווה.
[עריכה] מחקרים על תחושת העונג
המחקרים המדעיים מסיקים שתחושת העונג מתרכזת באיבר היפותלמוס שנמצא ב"מוח ביניים" העונג מתרחש על ידי שחרור של ההורמון - מוליך העצבי ששמו דופאמין. רמת הדופאמין עולה בnucleus accombense לאחר אכילה וקיום יחסי מין. רבים מהסמים כדוגמת הסם קוקאין גורמים אף הם להצפה של המוח בדופאמין, שעל ידו נוצרת תחושת העונג.
בניסוי שבוצע על ידי הולץ ומילנר בחקר תחושת העונג, נעשה ניסיון לבדוק על חולדות מה יקרה אם כאשר בכל פעם שהחולדה תלחץ על דוושה היא תחשף לזרם חשמלי המפעיל את מערכת העונג. ההשערה הייתה כי החולדה תתחיל על ידי התניה אופרנטית ללחוץ פעמים רבות מאוד על הדוושה. התוצאה תוארה על ידי החוקרים כמעבר של החולדה "למצב אקסטזה" - החולדה לחצה מאות פעמים בדקה, עד אשר מתה לבסוף. חולדות נוספות אשר קיבלו מים ושתייה התעלמו מהם והעדיפו להמשיך וללחוץ על הדוושה כדי לחוש עונג ומתו לבסוף. החולדות המשיכו להתעלם מהסביבה אפילו בנוכחות חולדה מהמין השני.
האזור אליו חוברה האלקטרודה למוחן של החולדות בניסוי הוא אזור לימבי, המכונה אזור ה- VTA. אזור זה שולח מסרים אל ה nucleus accumbens ששולח מסרים אל הקורטקס. מסלול זה כונה מרכז העונג. כיום מכונה אזור מוחי זה מרכז התגמול. למסלול זה מיוחסת חשיבות הישרדותית - כשאנו מבצעים פעולות שמעלות את סיכויינו לשרוד אנו חווים תחושות עונג, אשר מעלות את הסיכוי לחזרה על התנהגויות אלו, וכך מעלות את הסיכוי לשרוד. במהלך האבולוציה זווגו התנהגויות שונות עם תחושת העונג.
