עזניית הנגב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| עזניית הנגב | |
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: פגיע (VU) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | עזניית הנגב |
| מין: | עזניית הנגב |
| שם מדעי | |
 Torgos tracheliotus |
|
עזניית הנגב (שם מדעי: Torgos tracheliotus), מין יחיד בסוגו. עזניית הנגב היא עוף ממשפחת הנציים בסדרת דורסי יום. צבעה חום כהה. צווארה וראשה קירחים וורודים. אורכה 1.15 מטר ומוטת כנפיה 3 מטר. משקלה 14 ק"ג.
עזניית הנגב היא העוף הדורס הגדול ביותר בישראל. היא נפוצה בעיקר בערבות העשב של אפריקה והנגב הוא תחום גבולה הצפוני. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, הרי הנגב מסוגל להכיל מעט זוגות בלבד.
גורמי ההפרעה בישראל: הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד, הברחה של גוזלים.
לעזניית הנגב מקור גדול וחזק המסוגל לקרוע מחיות בעלות עור עבה את עורן החזק כדוגמת עור הפיל הקשה מאוד ועור הגמל. עזניית הנגב אוכלת בשר, עצמות ועור. את השערות היא מקיאה בגושים הנקראים "צנפות".
קנה של עזניית הנגב בנוי על צמרות עצים (בעיקר שיטה) מזרדים ומענפים גדולים. הוא מרופד בעשב, שערות וענפים דקיקים. קוטרו מגיע ל-3 מ' וגובהו כ-50 ס"מ. הגוזל בוקע אחרי 55 ימי דגירה- באביב. בשבועיים הראשונים לחייו הוא מקבל בשר מעוכל למחצה ולאחר מכן הוא מקבל אותו בחלקים שלמים. בגיל 4 חודשים הוא עוזב את הקן, ובגיל 8-9 שנים הוא מסוגל להתרבות.
אזכורים בתנ"ך:
| וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה: | ||
| -- ויקרא פרק י"א פסוק י"ג. | ||
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עזניית הנגב |
