פאליאוסול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא דורש ויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פאליאוסול (paleosol) היא קרקע קבורה, מאובנת או קרקע עתיקה.
כיום החוקרים מחזיקים בדעה כי קיימים שלושה סוגים של קרקעות עתיקות: קרקע קבורה מתחת לפני השטח, קרקע מאובנת או עתיקה הנמצאת בפני השטח, וקרקע עתיקה שהייתה קבורה מתחת לפני השטח, ונחשפה אל פני השטח. ישנם חוקרים המכנים קרקע מסוימת בשמות שונים או באמצעות מושגים שונים. עד סוף שנות החמישים קרקע המכונה “Relict” כללה את כל הקרקעות העתיקות החשופות בפני השטח, ללא הבחנה אם הקרקע הייתה קבורה או לא. החוקרים Ruhe and Daniels (1958) קובעים לראשונה את המונח “Exhumed paleosol” לקרקע שהייתה קבורה ונחשפה אל פני השטח על ידי תהליכי ארוזיה. הפירוש בעברית ל - “Exhumed paleosol” הוא להוציא מקבורה. החוקר (Ruhe 1965) מגדיר פאליאוסול כ”קרקע שנוצרה בנוף העבר”, והוא החוקר הראשון שמחלק את הקרקעות לשלושה סוגים ברורים:
- Relict soil – קרקע שהיא שריד – קרקע שנוצרה בנוף הקדום ולא נקברה, אלא נשארה חשופה אל פני השטח. לקרקע זו מאפיינים של קרקע עתיקה.
- Buried soil - קרקע קבורה – קרקע זו גם נוצרה בנוף הקדום אך כוסתה על ידי קרקע צעירה או מסלע.
- Exhumed soil – קרקע שנחשפה - קרקע שהייתה קבורה ונחשפה אל פני השטח על ידי ארוזיה (בליה או סחיפה) של החומר הקובר. לעתים קרקע זו לא נמצאת בשיווי משקל עם הסביבה כמו קרקעות מפותחות אחרות שנמצאות בפני השטח.
(Valentine and Dalrymple 1976) מצדדים בגישה של (Ruhe, 1965) המחלקת את סוגי הקרקעות המאובנות לשלוש, Buried paleosol, Relict paleosol, Exhumed paleosol. אך במאמרם הם מפרטים רק לגבי קרקע קבורה. החוקר (Butler 1959) מגדיר שקרקע הופכת לפאליאוסול רק כאשר היא נקברת מתחת לחומר אב חדש. חומר האב שעתה נמצא בפני השטח מתחיל להפוך לקרקע כאשר השכבות התחתונות שומרות על אפיוניהן הקודמים, וכך נוצרים מחזורים של שכבות קרקע הקבורות אחת מתחת לשנייה. החוקר מגדיר מחזור קרקעות קבורות אלו כמחזור K . החוקר (Gerasimov 1971) מחלק את סוגי הפאליאוסולים, לקרקע קבורה (possil), כקרקע קבורה, קרקע שארית או שריד (Relict or residual) כקרקע שנמצאת על פני השטח, וכקרקע שהשתמרה כחומר משקע גאולוגי (pedoliths). לעומתו (Ruellan 1971) מחלק את הקרקעות בכלל לשלוש קבוצות גדולות, שרק שתיים מהן שייכות לקרקעות הקבורות, וכל קבוצה הוא מפרט לתת קבוצות, מסביר, ומביא דוגמאות מקרקעות במרוקו. הקבוצות הגדולות לפי חלוקתו הן:
- קרקעות העומדות בשיווי משקל עם הסביבה. קרקעות אלו מתפתחות בהווה והן לא קרקעות עתיקות.
- קרקעות בפני השטח, בעלות שרידים מהעבר (Relict soil) המעידות על תנאים סביבתיים שונים מהיום.
- קרקעות קבורות (Buried soil) שחלק מהן בעלי שרידים מהעבר.
