פיררוקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פיררוקו | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | גרום לשונאים |
| משפחה: | גרום לשוניים |
| סוג: | ארפאימה |
| מין: | פיררוקו |
| שם מדעי | |
 Arapaima gigas |
|
הפיררוקו (Pirarucu) הוא מין יחיד בסוגו. זהו הדג הגדול ביותר באמאזונאס ואחד הגדולים ביותר בין כל דגי המים המתוקים בעולם. משמש כדג המאכל העיקרי בחבל הטרופי של ברזיל.
אורך גוף: 2-3 מטר
משקל: 150-200 ק"ג
ראשו הירקרק משוטח וחסר קשקשים. מפתח הפה רחב וקשתי כלפי מעלה, כשהלסת התחתונה בולטת מהעליונה. גופו הארוך צר ומכוסה קשקשים גדולים, וצבעו ירוק ובעל גוון אדמדם. סנפירי הגב והשת ממוקמים בחלק האחורי של הגוף וסנפירי החזה בצדו התחתון של הגוף. סנפיר הזנב מעוגל.
שוכן במים רדודים או על קרקעית הנהר כמעט מבלי לנוע. עולה גם אל פני המים, כדי לשאוף אוויר חופשי. שלפוחית השחייה, הפועלת כריאת עזר ומאפשרת לו קיבולת נשימה גדולה. זהו טורף רעבתני הניזון מתולעים, סרטנים, צפרדעים, רכיכות, צמחים ואף מדגים מתים. את טרפו הוא מחזיק בין שיניו ומועך אותו. בהיות לו שיניים בעצם הלשון ובעצם החך מאפשרות לו לסתותיו לנשוך נשיכה כפולה.
עונת הרבייה חלה בחודשי אפריל-מאי. את הקן מכינים במים צלולים, עומקו כ-15 ס"מ ורוחבו כ-50 ס"מ. הנקבה מטילה כ-180 אלף ביצים והזכר מפרה אותן מיד ואחר משגיח עליהן. הדגיגים בוקעים כעבור חמישה ימים וגדלים במהירות, אך מגיעים לבגרות מינית רק בהיותם בני חמש שנים.
את הפיררוקו צדים באמצעות חיצים או צלצלים. הילידים האינדיאנים נוהגים לבתר אותו ולייבש את הנתחים בשמש או לעשנם כדי לשמר את בשרו. התושבים המקומיים נוהגים לטגנו זמן קצר לאחר שלייתו מן המים. הנתחים מוגשים חסרי עצמות ונחשבים למעדן מלכים. משום הציד הרב ישנם אזורים בסביבת מקומות מיושבים בהם נעלמה אוכלוסיית הפיררוקו לחלוטין, ועתה נעשים מאמצים לשמרו באמצעים שונים.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיררוקו |
