פראקסיס ופואזיס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פראקסיס ופואזיס - מילים מהשפה היוונית המשמשות כמונחים פילוסופיים ובעיקר בפילוסופיה האריסטוטלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] אטימולוגיה
- פראקסיס (Π ρ ά ξ ι ς) - עשיה של דבר שתכליתו בו, עשיה לשם הדבר ולא כאמצעי להשגת דבר זולתו.
- פואזיס (Π o ε ς ι ς) - עשיה לשם השגת תכלית מסוימת, אמצעי.
גם הפראקסיס וגם הפואזיס הינן מילים המציינות עשיה. הן נבדלות בכוונה שעומדת מאחורי העשיה גופה. בפראקסיס, עצם המעשה הוא הדבר שרוצים להשיג ובפואזיס הדבר המבוקש מגיע בסוף העשיה שנעשתה. בימינו משתמשים בפראקטיקה כדי לציין שיטה הדנה במקרים פרטיים של תופעה זו או אחרת ומבחינים בינה לבין תאוריה. 'פואטיקה' בימינו מציינת כתיבה או דיבור שירי הנבדל מפרוזה.
[עריכה] באתיקה
אריסטו
אליבא דאריסטו, לכל דבר ישנה תכלית אליה הוא שואף. תכלית הכיסא לשמש לישיבה, תכלית הסכין לשמש לחיתוך, תכלית הרפואה להביא לאדם בריאות וכדומה.
כשאריסטו דן על אתיקה הוא הבחין בין שני סוגי תכליות של הפעילויות האנושיות:
| ברור שיש שני מיני תכליות: אלו נשארות בתחום הפעילויות למיניהן ואלו הן תוצאות מסוימות החורגות מהפעילות שיוצרתן | ||
| -- אתיקה ניקומאכית ספר ראשון פרק א | ||
אריסטו מזהה את המעשה המוסרי כזה שתוצאותיו מביאות אל הטוב ואל האושר. לפי אריסטו האושר הוא פעילות שיש לעשותה. האדם המאושר הוא האדם שמממש את תכליתו האנושית, לפי אריסטו - הוצאת השכל מהכח אל הפועל. מכאן יוצא שהעיסוק הפילוסופי משתייך לפראקסיס, והאמצעים שמביאים לנו נחת כדי שנהיה פנויים לעסוק בפילוסופיה משתייכים לפואזיס.
[עריכה] ביהדות
ההבחנה של אריסטו בין דברים הנעשים לשם תכלית אחרת לבין כאלו שנעשים לשמם מצויה גם במקורות היהדות. חז"ל אומרים 'אם אין קמח (אמצעים) אין תורה (תכלית בפני עצמה)' (מסכת אבות ג', כ"א). הרמב"ם הדגיש רבות את חשיבותה של האמונה לשמה והשפעת אריסטו עליו ניכרת בדיונים שלו בסוגיה זאת.
