צבי אפרת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופסור צבי אפרת, אדריכל, ראש המחלקה לארכיטקטורה באקדמיה לאומנות, עיצוב ואדריכלות בצלאל בירושלים. שותף במשרד האדריכלים התל אביבי "אפרת-קובלסקי אדריכלים".
אפרת עוסק ברובו בתחום הוראת הארכיטקטורה, בין המוסדות בהם לימד בישראל: הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית ובצלאל.
לבד מהתפקיד אותו נושא אפרת בעשר השנים האחרונות כאיש הוראה וחינוך בתחום הארכיטקטורה, תרומתו המשמעותית ביותר לשיח האדריכלי והתרבותי בכלל הנה המחקר המקיף אותו ערך החל מסוף שנות ה-90 בנושא הבנייה והאדריכלות הישראלית בין השנים 1948 - 1973. במהלך מחקר זה, ראיין אפרת עשרות אדריכלים שפעלו באותה העת ועיצבו למעשה את נופה המרחבי והתרבותי של המדינה הצעירה. בעוד רבים רואים באדריכלות הבטון החשוף, המופשטת ו"הרזה" - ניוון תרבותי חסר ערך אסתטי שאינו עומד ברוח הזמן ושפעמים נעשה בחיפזון רב, חשף אפרת במבט ביקורתי את איכויותיו הן האסתטיות והן הארכיטקטוניות של מפעל הבנייה הישראלי בעשורים הראשונים למדינה. בפעולה זו, עלתה לראשונה הדרישה לשמר מבנים שלא פעם נתפסו על ידי רבים כמפגעים מרחביים.
בשנת 2004 הוציא אפרת לאור בשיתוף האדריכל צבי אלחייני את שני כרכי הקטלוג: "הפרויקט הישראלי", העוקבים אחר תולדות האדריכלות הישראלית בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל. קטלוג רחב היקף זה, מסכם למעשה את פרויקט המחקר המקיף, אשר כלל תערוכה בביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בשנת 2000.
בשנת 2000 אצר אפרת את הביתן הישראלי בביאנלה ה-8 לארכיטקטורה בוונציה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אסתר זנדברג, זה מה שעשינו כאן, לטוב ולרע, בעיתון הארץ
