קומפקט פלאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

CompactFlash, הידוע גם בקיצור CF, הוא סוג של התקן אחסון מידע, אשר התקנים אלקטרונים ניידים משתמשים בו. הוא משתמש בסוג של זכרון הבזק בתבנית בגודל תקני. הוא היה התקן הראשון של זכרון הבזק, אשר נבנה סביב זכרון ההבזק מבוסס NOR של אינטל. זכרון הבזק כזה הוא בעל צפיפות קטנה יותר מאשר המערכות החדשות המבוססות-NAND, ולכן CF, למרות שמו, הוא גדול הרבה יותר מתקנים אחרים כגון MMC או Memory Stick.

ל-Compact Flash ממשק פיזי קטן אשר אלקטרונית זהה לממשק ה-PCMCIA-ATA. כלומר, בהתקנים בו הוא משולב הוא מוצג כאילו היה דיסק קשיח בגודל קבוע כלשהו. החיבור הוא בסביבות 42 מילימטר ברוחב, והמארז בא בשני גדלים תקניים: CF I בעובי של 3.3 מילימטר, ו-CF II בעובי של 5 מילימטר. מכל בחינה אחרת הם זהים.

זהו זיכרון שאינו נדיף ונמצא במצב מוצק, לכן הוא יותר יציב, ודורש בערך 5% מהאנרגיה שדרושה להפעלת דיסקים קשיחים קטנים. כרטיסי CF פועלים ב-3.3 ו-5 וולט, ויכולים להיות מועברים ממערכת למערכת. כרטיסי CF מסוגלים להתמודד עם שינויים קיצוניים בטמפרטורה. גרסאות תעשייתיות של כרטיסי CF יכולות לתפקד בטווח של -45 עד 85 מעלות צלזיוס.

מכשירים רבים משתמשים ב-CF - מחשבי כף יד, ועזרי PDA אחרים. כמו כן, הם משמשים כזכרון למצלמות דיגיטליות. פרט לכך, יש להם שימושים רבים אחרים, כולל אחסון והעברת מידע בין מחשבים.

[עריכה] Microdrive

Microdrive של חברת IBM

לראשונה שוחרר ב-1999 על ידי IBM בקיבולת של 340 מגה-בית. Microdrive הוא דיסק קשיח זעיר אשר מתאים לפורמט CF II. למרות שהם מתאימים לכל חריץ של CF II, הם עובדים רק עם התקנים תומכי Microdrive. כאן נדרשת זהירות ותשומת לב יותר מאשר בזכרון הבזק, כיוון שכמו כל הדיסקים הקשוחים הם רגישים לזעזועים ושינויי טמפרטורה. בדצמבר 2002, חברת היטאצ'י קנתה את עסקי כונני המחשב של IBM, כולל Microdrive. כיום אפשר לרכוש Microdrive של קיבולת עד 4 ג'יגה-בית.

[עריכה] תצורת CF+

כאשר נקבעו תקני Compact Flash לראשונה, אפילו כוננים קשיחים היו לרוב קטנים מ-4 ג'יגה-בית, ולכן מגבלות תקן ה-ATA נחשבו קבילים. מאז, נערכו מספר שינויים במערכת הATA של הכוננים הקשיחים בכדי לטפל במדיה ההולכת וגדלה (בקיבולת), וכיום אפילו כרטיסי זכרון הבזק הצליחו להגיע לקצת גבול תקן ה-ATA הישן.

מסיבה זו נוצר תקן CF חדש, ה-CF+ (או CF 2.0). הוא כולל שני שינויים עיקריים: הגדלת המהירות ל-16 מגה-בית לשנייה, וקיבולת מקסימלית של 137 ג'יגה-בית.