קילטרטן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קילטרטן הוא כתב עת אוונגרדי שיצא בתל אביב בשנת 1964 בכמה מאות בודדות של עותקים ועסק בשירה ואמנות. שמו נלקח משירו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס "טייס אירי צופה מותו". עורכיו של כתב-העת היו המשורר האנרכיסט מקסים גילן ונחום קיין (שם העט של נחום כהן, שהיה אז חייל). כמו כן השתתף בעריכה מאיר ויזלטיר.
קילטרטן נחשב חריג בתולדות הפרסומים הספרותיים הישראליים, חלק מיחודו הוא בשאיפתו להיות כתב עת חד פעמי. בגיליון היחיד של קילטרטן כתבו: מאיר ויזלטיר, ברנרדוס לוציוס, מיכאל קרבובי, הצייר ניצן אביב, המחזאי יוסף מונדי, דפנה ערוד, יאיר הורביץ ויונה וולך שטרם הייתה בת 20. בגליון הראשון התקיים ראיון עם הפסל יצחק דנציגר (הפסל נמרוד).
קילטרטן הציב את עצמו משמאל לרוח האוונגרד שאז החלה לנשב בעולם הפואטי של ישראל. בגליון הראשון של קילטרטן, הפנו עורכיו מכתב מתריס לנתן זך עורך כתב העת יוכני ולגבריאל מוקד, עורך כתב העת עכשיו, בו כתבו "בעיני חלק מהציבור הנכם נחשבים כמי שמייצגים את הזרם החדש... אין אנו סבורים שאתם ממלאים את החובה המוטלת על כתבי עת בעלי רמה, בישראל, בחלק הראשון של שנות השישים, במאה העשרים... קילטרטן, שהוא אולי כתב העת הראשון בישראל שאינו מתימר ליהפך לתקדים, פונה אליכם: חדלו להעריך ספרות ואמנות טובה".
כמו כן, ניסח עורכו מקסים גילן מכתב הקורא לוועידת פרס נובל לספרות להעניק את הפרס למשורר עזרא פאונד, על אף היותו פשיסט, בשל השפעתו הגדולה על השירה.
כתב העת הרבה ללעוג לפרובינציאליות הישראלית של אותה תקופה ובז למשוררים הוותיקים. הוא כלל כתיבה רעננה ועיצוב לא מוקפד, על גבול הפנזין. כיום עותקיו של כתב העת הזה נדירים ויקרים, אך אפשר לקרוא אותו דרך רשת האינטרנט. כתב העת השפיע על כתבי עת שיצאו לאחר מכן בשנות השבעים ומשפיע עדיין על כתבי עת בעלי נטיות אוונגרדיות כמעין וכתם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גליון קילטרטן ברשת
- מאיר ויזלטיר על הדרך לתהילה של יונה וולך וסקירת מצב השירה באותן שנים
- ראיון עם נחום כהן, עודד כרמלי, כתב העת לשירה כתם
