קלשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלשון הוא כלי ארוך שמתפצל בסופו למעין שיניים. המשמש להרמת וזריקת חומרים כגון חציר, עלים וענבים ושאר תוצרות חקלאיות. קלשון מכיל בין שתיים לשש שיניים באורכים ורווחים שונים בין השיניים בהתאם למטרה.
הקלשון שימש פעמים רבות כנשק ביד אנשים שלא יכלו להרשות לעצמם חרבות או רובים או ללא גישה לנשק כחרבות/רובים. לדוגמה :הקלשון היה נשק מקובל לגלדיאטורים ברומא העתיקה.