קריאת הגבר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת הגבר הוא ציון זמן הלכתי בסוף הלילה סמוך לעלות השחר.
על מקור ופירוש השם "קריאת הגבר" נחלקו תנאים בתלמוד בבלי. לדעת רב, גברא בארמית הוא גבר, והכוונה לגבר מסוים שהיה ממונה על לוח הזמנים בבית המקדש וקורא אותם בקול. לדעת רב שילא גבר הוא תרנגול, והכוונה לזמן קריאתו של התרנגול סמוך לאור היום.
זמן קריאת הגבר שימש לביצוע פעולות אחדות בבית המקדש: 1) מצוות תרומת הדשן – הסרה יומית של מנת דשן (שארית אפר הקרבנות) מעל מזבח העולה. 2) הגעת הממונה על הפייסות בבית המקדש (גורלות על תפקידים שונים במקדש). 3) תקיעת הכהנים בחצוצרות בשמחת בית השואבה בחג הסוכות לסימן כי הגיע הזמן ללכת למעיין השילוח לשאוב מים לניסוכם על מזבח העולה. בתלמוד אף נזכר זמן קריאת הגבר כציון זמן המומלץ לצאת לדרך ארוכה.
| זמני היום בהלכה |
|
עלות השחר | הנץ החמה | חצות היום | פלג המנחה | שקיעת החמה | בין השמשות | צאת הכוכבים | חצות הלילה |
