קריסטל פאלאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בקבוצת הכדורגל הלונדונית. לערך העוסק במבנה הויקטוריאני, ראו ארמון הבדולח.

קריסטל פאלאס

מידע כללי

שם מלא

מועדון הכדורגל
קריסטל פאלאס

כינוי

הנשרים

תאריך ייסוד

1905

צבעי הקבוצה

{{{צבעים}}}

אצטדיון

סלהרסט פארק, לונדון

מספר מושבים

26,309

נשיא

פיטר מורלי

יו"ר

{{{יו"ר}}}

מאמן

איאן דואי

ליגה

ליגת המשנה
האנגלית

עונה אחרונה

מקום בליגה (עונת {{{עונת ליגה}}})

{{{ליגה אחרונה}}}: {{{מקום בליגה}}}

גביע (עונת {{{עונת גביע}}})

{{{מקום בגביע}}}

אירופה (עונת {{{עונת אירופה}}})

{{{מפעל אירופאי}}}: {{{מקום באירופה}}}

תארים

מספר אליפויות

מספר גביעים

סגנית מחזיקת גביע

{{{סגנית גביע}}}

גביע הטוטו

{{{גביע הטוטו}}}

תארים אחרים

{{{תואר אחר}}}

תלבושת





תלבושת בית





תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל קריסטל פאלאס (Crystal Palace Football Club) הנו מועדון כדורגל אנגלי, אחד מיני רבים המייצגים את העיר לונדון. הקבוצה משחקת נכון לעונת 2005/06 בליגת המשנה האנגלית לאחר שירדה בעונה הקודמת מהפריימר ליג. מאמנה הנוכחי של הקבוצה, הידועה גם בתור "הנשרים" (The Eagles) או פשוט "פאלאס", הוא איאן דואי, לשעבר שותפו של אייל ברקוביץ' בקבוצות ווסטהאם יונייטד וסאות'המפטון. פאלאס משחקת באצטדיון סלהרסט פארק (תכולתו: 26,309 צופים), ומדיה המסורתיים כוללים חולצת פסים כחולה-אדומה ומכנס כחול.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] העשורים המוקדמים

קריסטל פאלאס הוקמה בשנת 1905 סמוך לארמון הקריסטל, אחד מפלאיה הארכיטקטוניים של המאה ה-19, שהעניק את שמו לכל אזור סיינדהאם שבדרום לונדון. הקבוצה שיחקה בליגה הדרומית עד שנת 1920, או אז העפילה לראשונה לליגה השלישית של הפוטבול ליג.

ב-1915 נדרש המועדון להעתיק את עצמו לאזור אחר בעיר. סלהרסט פארק שבאזור סלהרסט נבחר כמגרשה הקבוע של הקבוצה. משחקה הראשון של הקבוצה באצטדיון זה נערך ב-30 באוגוסט, 1924.

פאלאס שיחקה ברמות הנמוכות של הכדורגל האנגלי עד שנות השישים. רק ב-1969 - 64 שנים לאחר היווסדו - העפיל המועדון לראשונה בתולדותיו לליגה הבכירה. יחד עם זאת, המועדון לא הצליח לבסס עצמו וכבר בראשית שנות השבעים צנחו הנשרים לליגה השלישית. הנהלת המועדון חשה כי הגיע הזמן לשינוי: הנשר הוצג כסמלו הרשמי של המועדון, ומדיו - שהיו עד אז סגולים-תכולים (בדומה למדי אסטון וילה) - הוחלפו בחולצות פסים כחולים-אדומים, יש האומרים כדי לחקות קבוצות כדורגל בכירות כברצלונה ובולוניה.

עם זאת, השינוי הממשי בטיבו של המועדון הגיע רק עם מינויו של טרי ונבלס למאמן הקבוצה בסוף שנות השבעים. בתוך שתי עונות בלבד בתפקיד (1979-1981), ונבלס העלה את קריסטל פאלאס חזרה לליגה הבכירה. ב-1981 עזב לטובת אימון היריבה העירונית קווינס פארק ריינג'רס. תחתיו הובא מלקולם אליסון, שכבר אימן את הקבוצה בעבר. אלא שתחת אליסון המועדון שוב גמגם, וגורלו של המועדון לרדת ליגה נחרץ עוד בחודש פברואר של אותה עונה.

[עריכה] 1981: רון נודס משתלט על המועדון

לקראת סוף עונת 1980/81 נרכשה קריסטל פאלאס על ידי רון נודס, לשעבר יושב הראש של וימבלדון. נודס פיטר את אליסון (לשמחת האוהדים), ותחתיו החתים את דריו גרדי, מאמן וימבלדון לשעבר. גרדי לא הצליח למנוע את הירידה, וגם בליגת המשנה בעונת 1981/82 הוסיפה להציג יכולת חלשה. גרדי פוטר ובמקומו הובא סטיב קאמבר כמאמן-שחקן. הנשרים הוסיפו לסבול מחולשה, וניצלו מירידה שנייה ברציפות רק בעור שיניהם, במחזור הלפני-אחרון של העונה. קמבר הוחלף בסוף העונה על ידי אלן מאלרי. אלא שבהינתן קשריו של מאלרי עם היריבה ברייטון אנד הוב אלביון, המינוי לא היה פופולרי וכך גם התוצאות שהשיג. מאבק נגד הירידה לליגה השלישית התנהל בעונת 1982/83, ואף ביתר שאת בעונת 1983/84. מאלרי עזב בסוף העונה כדי להחליף את טרי ונבלס בקווינס פארק ריינג'רס, ובמקומו מונה דייב באסט. אלא שבאסט הדהים את המועדון כשכעבור ארבעה ימים בלבד מההכרזה על המינוי התפטר ושב למועדונו הקודם, וימבלדון.

[עריכה] עידן סטיב קופל (1984-1993)

סטיב קופל, שחקנה לשעבר של מנצ'סטר יונייטד שקריירת המשחק שלו נקטעה בעקבות פציעה, מונה למאמן החדש של הקבוצה והוא בן 29 בלבד. בשיתוף פעולה עם רון נודס, הוא שיקם את הסגל וכעבור חמש שנים - ב-1989 - השיב את הקבוצה חזרה לליגה הבכירה.

פאלאס סיימה במקום ה-15 בעונה הראשונה שלה מזה שמונה שנים בליגה הבכירה, אולם רשמה הישג משמעותי כשהגיעה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע ה-FA, כשהיא מסיימת בתיקו 3-3 עם מנצ'סטר יונייטד הודות לתרומתם של שחקני מפתח ששיחקו אז עבור המועדון, כגון אנדי גריי, ג'ון סלאקו, איאן רייט, נייג'ל מרטין (שמוקדם יותר באותה עונה היה לשוער היקר בבריטניה) וריצ'רד שו. במשחק החוזר, פאלאס הפסידה 1-0 וכך כשלה בניסיונה לזכות לראשונה בתואר משמעותי. עידוד נשאב, עם זאת, מתפקודה של הקבוצה בעונת 1990/91, אותה סיימה במיקום שיא (שלישית בליגה הבכירה) והעפילה לגביע אופ"א לראשונה בתולדותיה.

יחד עם זאת, מכירתם של שחקני מפתח ופציעות ארוכות טווח הביאו לדעיכה ביכולתם של הנשרים בעונת 1992/93, שירדו מהליגה הבכירה בעונתה הראשונה כפריימר ליג.

[עריכה] עידן אלן סמית' (1993-1995)

סטיב קופל התפטר נוכח ירידתה של פאלאס, והעביר את המושכות לעוזרו אלן סמית'. סמית' הדריך את פאלאס לזכייה משכנעת בליגת המשנה ואגב כך לקידום לפריימר ליג. הקבוצה שיחקה היטב בעונת 1994/95 והגיעה לשלב חצי גמר גביע ה-FA וגביע הליגה האנגלית. יחד עם זאת, פאלאס שבה לליגת המשנה בסיום העונה, במידה רבה נוכח החלטתה של התאחדות הכדורגל האנגלית לצמצם את הפריימר ליג מ-22 ל-20 קבוצות; פאלאס איישה את מקומה של היורדת הרביעית. סמית' פוטר, וקופל הוזעק להחליפו. הירידה הביאה לגל עזיבה: כריס קולמן, אריק יאנג, ריצ'רד שו, גארת' סאות'גייט, איאן דואי, ג'ון סלאקו וכריס ארמסטרונג - כולם נמכרו למועדנים אחרים, וההרכב שהציגה פאלאס לעונת 1995/96 היה שונה לחלוטין.

[עריכה] עידן דייב באסט (1996-1997)

קופל עבר לתפקיד ניהולי בקבוצה בפברואר 1996, והקבוצה הופקדה בידיו של דייב באסט. הלה הצעיד את קריסטל פאלאס מהמקום ה-16 לסיום במקום השלישי בטבלת ליגת המשנה, שהקנה לה כרטיס למשחקי הפלייאוף. פאלאס הפסידה לעומת זאת ללסטר סיטי בגמר הפלייאוף, ונותרה בליגת המשנה גם לעונת 1996/97. באסט עבר לנוטינגהם פורסט במרץ 1997, וקופל שב להנהיג את הקבוצה. בסוף העונה ניצחה פאלאס את שפילד יונייטד בגמר הפלייאוף והעפילה לפריימר ליג. ואולם גם הפעם שהייתה בפריימר ליג לא ארכה זמן רב, ובסוף עונת 1997/98 היא שבה לליגת המשנה.

[עריכה] משבר מרק גולדברג (1998-2000)

במרץ 1998, חודשים ספורים לפני הירידה מהפריימר ליג, מכר רון נודס את חלקו הארי במועדון לטייקון המחשבים מרק גולדברג, שביקש להפוך את המועדון לאחד מהבכירים באירופה בתוך חמש שנים. סטיב קופל הוצב כמאמן-על וטרי ונבלס כמאמן. אלא שהאופטימיות שאפפה את עונת 1998/99 הפכה עד מהרה לסיוט. גולדברג הפסיק את תמיכתו הכלכלית במועדון, שנכנס להליכי פירוק. טרי ונבלס התפטר, וקופל נאלץ לשוב ולאמן. פאלאס סיימה את העונה במרכז טבלת ליגת המשנה, ולמרות שנדרשה למכור כמה משחקניה הטובים ביותר נוכח אילוצים כלכליים, סיימה גם את עונת 1999/2000 הרחק מהקו האדום.

[עריכה] חזרתו של אלן סמית' (2000-01)

טייקון הטלפונים הסלולרים סיימון ג'ורדן רכש את המועדון כשהוא על סף פשיטת רגל ביולי 2000, והחליף את קופל באלן סמית', שאימן את המועדון בין השנים 1993-1995. אף שבעיותיה הכלכליות של הקבוצה נפתרו נוכח ההשתלטות, תפקודה של הקבוצה על המגרש היה מזעזע. סמית' פוטר בשנית באפריל 2001 שכן אף על פי שהצליח להביא את פאלאס לשלב חצי הגמר בגביע הליגה, הקבוצה הייתה סמוכה לירידה לליגה השלישית. סטיב קמבר הוזעק להחליף את סמית' וכנגד כל הסיכויים הבטיח תוצאות טובות דיין כדי להציל את קריסטל פאלאס מירידה.

[עריכה] עידן ברוס, פראנסיס וקמבר (2001-2003)

לקראת עונת 2001/02 פנתה הנהלת קריסטל פאלאס למאמן ויגאן אתלטיק, סטיב ברוס, כדי שידריך את הקבוצה. ברוס פתח את העונה היטב, מה שפיתח ציפיות להעפלה לפריימר ליג בסיום העונה. אך ברוס עזב אחרי ארבעה חודשים בלבד בסלהרסט פארק כדי לאמן את ברמינגהאם סיטי. ברוס הוחלף, באופן אירוני, על ידי מאמנה המפוטר של ברמינגהאם, טרבור פרנסיס.

פרנסיס כשל במשימתו להיאבק על העלייה לפריימר ליג, ותחת הדרכתו הקבוצה סיימה את עונת 2001/02 במרכז הטבלה. במרץ 2003 התפטר, והוחלף על ידי סטיב קמבר.

עונת 2003/04 נפתחה בשלושה ניצחונות מרשימים, אולם קמבר פוטר כבר בנובמבר לאחר ששורת הפסדים דרדרה את המועדון לתחתית הטבלה. קיט סימונס מונה למאמן זמני במשך חודש עד למינויו של איאן דואי, שחקנה של פאלאס לשעבר ומאמנה זה מכבר של אולדהאם אתלטיק.

[עריכה] עידן איאן דואי (2003-)

פאלאס, שהייתה מועמדת ודאית לירידה מליגת המשנה האנגלית בדצמבר 2003, השיגה תחת הדרכתו של דואי כרטיס למשחקי הפלייאוף ארבעה חודשים מאוחר יותר. פאלאס ניצחה את סנדרלנד בפנדלים בחצי גמר הפלייאוף, ואת ווסטהאם יונייטד בשלב הגמר. היה זה מספיק כדי להעלות את הקבוצה לפריימר ליג לעונת 2004/05.

למרות מאמציו של איאן דואי, ו-21 שערי הליגה שכבש חלוץ הקבוצה אנדי ג'ונסון (סגן מלך השערים), קריסטל פאלאס שבה לליגת המשנה בסופה של עונת 2004/05 על חודו של שער בודד.

כתוצאה מכך, פאלאס היא הקבוצה היחידה בכדורגל האנגלי שירדה ארבע פעמים מהפריימר ליג.

[עריכה] סגל שחקנים נוכחי

נכון לאוגוסט, 2005

שוערים

 1.  גאבור קיראלי
28.  ג'וליאן ספרוני

בלמים

 3.  דני גראנביל
 4.  דארן וורד 
 5.  מארק האדסן
 6.  טוני פופוביץ'
12.  מייקל לייגרטווד
20.  דני באטרפילד
21.  אמרסון בויס
25.  פיץ הול
29.  סאם טוגוול
37.  גלן וילסון
38.  אארון פריי

קשרים:

 7.  ג'ובי מקאנוף
14.  בן ווטסון
15.  אקי ריהילאטי
16.  טומי בלאק
17.  מייקל יוז
18.  גארי בורודייל
19.  טום סוארס
27.  אנטוני דנצה
32.  ריאן הול

חלוצים:

  8.  אנדי ג'ונסון
  9.  דאגי פרידמן
 10.  ג'ונתן מאקן
 22.  יונאס קולקה
 23.  וויין אנדרוז
 30.  שאנדור טורגלה
 31.  טיירון ברי

[עריכה] תארים

מקום ראשון בליגת המשנה: 1993/94
מקום ראשון בליגה השלישית: 1978/79, 1920/21

[עריכה] קישורים חיצוניים

אליפות הפוטבול ליג, עונת 2006/07

מקור: http://he.wikipedia.org../../../%D7%A7/%D7%A8/%D7%99/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9C_%D7%A4%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%A1.html

קטגוריות: קבוצות כדורגל אנגליות | לונדון