קרן פורד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרן פורד קרן פורד היא ארגון צדקה שמושבה בניו יורק אשר נוסדה לתמוך בתוכניות המקדמות דמוקרטיה, מפחיתות עוני ותורמות להידברות בין העמים השונים ולשיפור ההישגים האנושיים. הנשיאה הנוכחית של הארגון היא סוזאן ו. ברספורד.
קרן פורד פעלה מאז השקתה בשנת 1936 כארגון עצמאי, מוסד שלא למטרות רווח ולא ממשלתי. הקרן נותנת מענקים דרך מטה החברה בניו יורק ותריסר משרדי משנה הפרוסים ברחבי העולם. בשנת הכספים 2005, היא העניקה חמש מאות ושנים עשר מיליוני דולרים כמענקים עבור פרויקטים אשר התמקדו בחיזוק ערכי הדמוקרטיה, פיתוח הקהילה והכלכלה, החינוך, התקשורת, האומנויות והתרבות, וזכויות האדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
קרן פורד נוסדה ב-15 בינואר 1936 על ידי אדזל פורדושני מנהלים של חברת פורד "לקבל ולפקח על מענקים עבור מטרות מדעיות, חינוכיות וצדקה, כולם למען רווחת הציבור". בשחר שנותיה הקרן פעלה במישיגן תחת הנהגתם של חברי משפחת פורד ועמיתיהם, ותמכה בין השאר בארגונים כמו בית החולים של הנרי פורד, גרינפילד וילג' ומוזיאון הנרי פורד.
לאחר מותו של אדזל פורד בשנת 1943 ושל הנרי פורד ב-1947, נשיאות קרן פורד עברה לידי בנו הבכור של אדזל, הנרי פורד השני. תחת מנהיגותו, חבר הנאמנים של קרן פורד הגישה דין וחשבון בנוגע להתנהלותה העתידית הרצויה. הוועדה, שבראשה עמד הפרקליט הקליפורני רוואן גייטר המליצה שהקרן תהיה מחויבת לקידומם של שלום, חופש, וחינוך ברחבי העולם. היא מעניקה מימון לפרויקטים מגוונים, בכללם "הטלוויזיה החינוכית הלאומית", שעלתה לאוויר בשנת 1952. על כל פנים, קרן פורד בעזרת "ההתאחדות לשידורי הציבור" סגרה אותה והחליפה אותה ב"שירותי השידור הציבוריים" באוקטובר 1970. מועצת המנהלים החליטה לגוון את תיק ההשקעות של הקרן ובהדרגה הפרידה אותה ממניות חברת פורד בין השנים 1956 ל-1974. באמצעות צעד זה, חברת פורד נהפכה להיות חברה ציבורית בשנת 1956.
מענקי הקרן מבוססים על ההמלצות המותוים בדין וחשבון של גייטר, והחלו לכלול תמיכה בלימודים גבוהים, באומנות, בפיתוח כלכלי, זכויות אזרח ובסביסה, בין תחומי פעילותה השונים.
בשנת 1951 העניקה קרן פורד קצבה לראשונה לפיתוחה של מערכת רשת השידור הלאומית. מענקים אלו המשיכו, ובשנת 1969 העניקה הקרן מיליון דולרים לסמינר החינוכי לילדים על מנת לסייע ביצירתו ובהשקתו של "רחוב סומסום".
בשנת 1952 נפתח משרד השדה הראשון של החברה בניו דלהי שבהודו.
במהלכם של שנות החמישים הקרן סיפקה סדרת מילגות באומנויות ובמדעי הרוח שתמכו בדמויות כמו יוסף אלברס, ג'יימס בולדווין, שאול בילו, אי.אי.קאמינגס, פלאנרי אוקונור, ג'יקוב לורנס, רוברט לוואל ומרגרט מיד.
ב-1976 סייעה קרן פורד להשיק את בנק גראמין, שהציע הלוואות קטנות לכפריים עניים מבנגלדש ואשר למייסדה, מוחמד יאנוס, הוענק פרס נובל לשלום עבור חלוציותו במיקרו-קרדיט.
בשנות השמונים המאוחרות, החלה הקרן לתת תרומות שיסייעו למאבק במגפת האיידס, שכללו תמיכה בסך של ארבעה וחצי מיליוני דולרים עבור יסודה של התוכנית לשיפור החינוך והטיפול באיידס ברחבי ארצות הברית.
בשנת 2000 חנכה קרן פורד את תוכנית המילגות הבינלאומיות במענק של מאתיים ושמונים מיליוני דולרים, תוכנית המענקים הגדולה ביותר בהיסטוריה. התוכנית מספקת מילגות לסטודנטים מקהילות עניות מחוץ לארצות הברית לצורך לימודים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים באוניברסיטאות בכל רחבי העולם.
כבר למעלה משלושים שנה שאין לקרן פורד שום קשר פרט לשמה לחברת המכוניות של פורד ולא למשפחת פורד. הנרי פורד השני, חבר המשפחה האחרון בחבר הנאמנים, התפטר מחבר המנהלים של הקרן ב-1976, בעודו מעודד את צוות הקרן להיוותר פתוח לרעיונות חדשים ולעבוד למען חיזוקה של שיטתה הכלכלית של המדינה.
במדינת ישראל תורמת קרן פורד למספר ארגונים ביניהם מרכז אדוה, קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח.
[עריכה] ביקורת
קרן פורד תומכת במטרות מתקדמות רבות ובוקרה קשות בשל רבות מהתוכניות בהן היא תומכת ממגוון סיבות.
קרן פורד היא נדבן עיקרי של ההוגנות והדיוק בדיווח (FAIR), קבוצה המשמשת ככלי פיקוח על אמצעי התקשורת. קרן פורד בוקרה על ידי תנועות פוליטיות בשל תמיכתה ב"הוגנות והדיוק בדיווח", תכנון ההורות וקבוצות לזכויות ההפלה.
בשנת 1968 החלה הקרן לשלם שנים עשר מיליון דולרים על מנת לשכנע בתי ספר למשפטים כדי שיכלילו את "הקליניקות למשפטים" כחלק מתוכניות הלימודים שלהם. מגמת הקליניקות היו להעניק ניסיון מעשי בעריכת דין בעודם מספקות שירות משפטי ללא תשלום עבור העניים. על כל פנים מבקרים האשימו את הקליניקות כשמשמשות עבור הפרופסורים לפעילות פוליטית. מבקרים מציינים את המעורבות הכספית של קרן פורד כנקודת מפנה ברגע שקליניקות כאלו החלו להשתנות מהענקת ניסיון מעשי לעיסוק בעריכת דין.
בשנת 2005 התובע הכללי של מישיגן מייק קוקס החל לחקור את הקרן. אפילו שהמטה של קרן פורד ממוקם בניו יורק, היא שייכת גם לחוק השיפוט של מישיגן בו היא פועלת. קוקס מתמקד בפיקוח, בניגודי אינטרסים פוטנציאליים בין חברי מועצת המנהלים והתיעוד המועט של תרומותיה במישיגן. בין 1998 ל-2002 קרן פורד העניקה לצדקה כשניים וחצי מיליוני דולרים בשנה, פחות בהרבה מקרנות צדקה אחרות. קוקס מקווה כי בדיקה זו תתמרץ את הקרן לתת יותר לצדקה במישיגן.
מבקרים אחדים כמו נשיא אוניברסיטת בינגהמפטון לשעבר ג'יימס פטראס, ביקרו את הקרן בשל קשרים לכאורה עם ה-CIA. פטראס האשים את הקרן ככסות לסי.איי.אי., בצטטו את מערכת היחסים של הנשיא הקודם של הקרן ריצ'רד ביסל עם מנהל סוכנות הביון המרכזית אלן דלאס והמעורבות בתוכנית מרשל במהלך שנות החמישים. פטראס הוקיע את קרן פורד בשל מה שהוא כינה קבוצות זכויות אדם "אנטי-שמאלית" ש: "...לא משתתפות בפעולות המוניות של אנטי גלובליזציה ובאנטי נאוליברליזם".
אקדמאית אמריקאית אחרת, ג'והן רולף ב-Foundations and Public Policy: The Mask of Pluralism. State University of New York Press, 2003 טוענת כי פורד וקרנות דומות משחקות תפקיד מפתח בהשתלטות על תנועות התנגדות: "בעוד שהתנגדות מרעיונות המעמד השליט מכונה 'קיצוניות' והיא מבודדת, מקבלים את פניהם של מתנגדים אינדיבידואלים. אכן, הגמונית המעמד השולט היא יותר ברת קיימא אם היא אינה נוקשה וצרה, אולם היא יכולה באופן דינמי להצמיח כיוונים חדשים". היא מדווחת שג'והן ג. מקלוי, בעודו מכהן כיושב הראש של חבר הנאמנים של הקרן "...חשוב על הקרן כעל שלוחה לכאורה של ממשלת ארצות הברית. זה היה ההרגל שלו, למשל, לעצור ליד המועצה לביטחון לאומי (NSC) בוושינגטון כל כמה חודשים ובאופן מקרי לשאול אם יש אילושהם פרויקטים מעבר לים שהמועצה לביטחון לאומי מעוניינת שהם יממנו". רולף אף מאשימה את קרן פורד במימון תוכניות להתקוממות נגד באינדונזיה ובארצות אחרות.
בשנת 2003 קרן פורד בוקרה בין השאר על ידי סוכנות החדשות הפרו-ישראלית הסוכנות הטלגרפית היהודית, בשל תמיכתה בארגונים לא ממשלתיים שלפי דעתם לקחו חלק בפעילויות אנטישמיות ואנטי-ציוניות בוועידה העולמית נגד גזענות שנערכה בשנת 2001. תחת לחץ משמעותי על ידי מספר חברים של הקונגרס, הראשי שבהם הרפובליקני ג'רולד נאדלר, התנצלה הקרן ואז אסרה את קידומם של: "אלימות, טרוריזם, קנאות עיוורת או השמדת המדינה" כחלק ממענקיה, ועוררה מחאה בקרבם של ראשי אוניברסיטאות וקבוצות שונות שאינן למטרות רווח לגבי סוגיות של חופש הדיבור.
[עריכה] לקריאה נוספת
- Frances Stonor Saunders (2001), The Cultural Cold War. The CIA and the World of Arts and Letters, New Press Aka, Who Paid the Piper:? The CIA and the Cultural War 1999, Granta (UK edition)]
- Edward H. Berman. The Ideology of Philantropy: The Influence of the Carnegie, Ford, and Rockefeller Foundations on American Foreign Policy. State University of New York Press, 1983
- David Rnasom. The Trojan Horse: A Radical Look at Foreign Aid, pub. 1975, pp. 93-116 "Ford Foundation: Building an Elite for Indonesia:.
- בוב פלדמן "Alaternative Media Censorship Sponsored by CIA's Ford Foundation?"
- "Target Ford" סקוט שרמן, "The Nation", 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר קרן פורד
- קרן פורד והסי.איי.אי. מחקר בידי ג'יימס פטרס
- קרן פורד: היבט פילנטרופי עבור הסי.איי.אי רשת וולטיר, תאריך 5 באפריל 2004.
- Time for Ford & CFR to Divest? שיתוף הקרנות פורד, רוקפלד וקארנגי בצוותא עם המועצה ליחסי חוץ
- רשימת מקבלי מענקים מקרן פורד grant database
