מרגרט מיד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרגרט מיד (16 בדצמבר 1901 – 15 בנובמבר 1978), אנתרופולוגית אמריקאית, שחקרה במסורת האנתרופולוגיה התרבותית.
מיד נולדה בפילדלפיה, לאב פרופסור ואם פעילה חברתית. היא למדה בברנרד קולג' וקיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת קולומביה ב1929. ב-1925 עברה לפולינזיה על מנת לבצע שם עבודת שדה. ב-1926 הצטרפה ל American Museum of Natural History בניו יורק כאוצרת משנה, ולבסוף נעשתה לאוצרת האתנולוגיה מ1946 ועד 1969. בנוסף, היא לימדה באוניברסיטת קולומביה מ-1954. היא הלכה אחר מורתה רות בנדיקט בכך שגם היא התמקדה בבעיות של גידול ילדים, אישיות ותרבות.
היום מיד ידועה ביותר בשל הוויכוח סביב מחקריה, במיוחד החיבור הראשון שלה, בשנת 1928, "התבגרות בסמואה", ("Coming of Age in Samoa"), המבוסס על מחקר שהיא ביצעה כשהייתה סטודנטית.
[עריכה] "התבגרות בסמואה"
בהקדמה ל"התבגרות בסמואה", המנחה של מיד, פרנץ בועז, כתב: "אדיבות, צניעות, נימוסים, התנהגות בהתאם לקני מידה אתיים ברורים הם אוניברסליים, אך התוכן של אדיבות, צניעות, נימוסים וקני המידה האתיים הם לא. חשוב לדעת כי הסטנדרטים משתנים באופנים בלתי צפויים ביותר".
בועז העיר על כך כי בזמן פרסום הספר, אמריקאיים רבים עסקו בבעיות שאנשים צעירים (בייחוד נשים) עומדים בפניהם כשהם מתבגרים. בועז חשב כי המחקר על גיל ההתבגרות בתרבות אחרת יהיה משמעותי ומאיר עיניים.
מיד ביצעה את מחקרה בקרב קבוצה של קטנה של תושבי סמואה – 600 איש – איתם היא חיה ושאותם הכירה, וראיינה מקרבם 68 נשים צעירות בין הגילאים 9 ו20. כשהמחקר הופיע ב-1928, קוראים אמריקאיים רבים הזדעזעו מכך שסיפרה כי נשים סמואניות צעירות מעדיפות לדחות את הנישואין לשנים רבות בזמן שהן נהנות ממין מזדמן, אך בסופו של דבר מתחתנות, מתיישבות, ומולידות ילדים בהצלחה. יתר על כן, מיד הגיעה למסקנה כי המעבר מילדות לבגרות אינו מלווה במצוקה, חרדה או בלבול, אלא דווקא קל למדי.
כפי שבועז ומיד ציפו, הספר הדהים מערביים רבים. לספר עדיין יש השפעה דומה על קוראים רבים, וארגון שמרני בארצות הברית (Intercollegiate Studies Institute) הצהיר על הספר כ"גרוע ביותר במאה ה20".
חמש שנים לאחר מות מיד, פרסם דרק פרימן ספר הטוען כי כל ממצאי מיד שקריים, וכי הנשים שמיד דיברה איתן הכחישו את שאמרו אז, וטענו כי שיקרו לה. אך רבים רואים את הביקורת כבלתי-אמינה, שכן מחברה חיכה עד לאחר מות מיד, כך שהיא לא תוכל להשיב. בלי לפסוק לגבי אמיתות הביקורת, אין כיום ספק בקרב אנתרופולוגים שמחקרי מיד היו מוטים, וספק אם הבינה לאשורה את שפת המקום.
ספר משפיע אחר של מיד הוא "מין ומזג בשלוש חברות פרימיטיביות". ספר זה נעשה לאבן הפינה של התנועה לשחרור האשה, כיון שהוא טען שנשים הן דומיננטיות בשבטי הטצ'מבולי באיי הים הדרומי, ללא שהדבר מעורר בעיות מיוחדות. אך מחקרים מאוחרים יותר על הטצ'מבולי הראו כי ממצאים אלה אינם נכונים, וכי בחברות אלה הגברים הם הדומיננטיים, חוץ מאשר האמונה שלמכשפות מסוימות יש כוחות טאבו מיוחדים. גם טענות של מיד כי אנשי האראפש הם פציפיסטים לא הוכחו.
