שבא (דמות מקראית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא סגנון לא אנציקלופדי. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
בתורה נזכרים ב' מלכיות בשם שבא, הראשון שבא בן רעמה בן כוש בן חם, כדכתיב (בראשית י ז) ובני רעמה שבא ודדן, והשנית מבני שם, שבא בן יקטן בן עבר בן שלח בן ארפכשד בן שם (שם כז), ולשבא הלזה האחרון היה לו אח בשם חצר מוות, הנקרא כן גם בתרגום יונתן וירושלמית ועוד עד ימינו נקרא כן אזור בתימן.
מקום שבא הראשון שהוא מבני חם הוא במחוז Ethiopia-Eritrea, כמו שהעידו הקדמונים יוסופין - ודוד הראובני, ומקום שבא מבני בניו של שם, הוא באזור תימן של ימינו וכהעיד במסעות של רבי בנימין (עמו' סט-ע), וז"ל ארץ שבא הנקראת ארץ אלימן.
מלכות שבא שמעה גדולת חכמת שלמה המלך, באתה לירושלים לראותו בעיניה (מלכים א פרק י), ושלמה המלך למד אותה חכמה כדכתיב שם וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ, ואמרו חז"ל נתינה זו אינה אלא לימוד חכמה (רש"י ועוד מפרשים), וכפירוש הרלב"ג שהוא נתן לה את כל חפצה אשר שאלה ממנו מדברי חכמה ועצה מלבד מה שנתן לה תחלה שהיה ביד המלך שלמה כי לא היה חכם אחד בזמן ההוא שיהיה יכול להגיד זה זולתי שלמה מפני שהיה חכם מכל האדם.
ובכתבי המקובלים כתבו בשם האר"י ז"ל, שהכוונה בזה, שבא אליה ונולד ממנה נבוכדנצר, והחריב הבית שעמד ארבע מאות ועשר שנים בחלק כל שנים עשר שבטים, מהאר"י ז"ל, ולפי הסבר הדברים נולד ממנה נבוכדנצר מבני בניה אחר כמה דורות מביאה זו, שאי אפשר לומר מביאה זו ממש שהרי נבוכדנצר היה אחר כמה מאות שנים, ובאמת כל זה כתבתי לפי פשטות הדברים שאמרו בשם האריז"ל, אבל מעתיקים הללו (בפירוש רש"י שבדפוס בספר מלכים שם) קצרו, ולא הביאו כל המאמר המובא בכתבי הרמ"ע מפנו, והכוונה לא ח"ו ביאה ממש וכמו שכבר אמרו חז"ל (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו/ב) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר מלכת שבא אשה הייתה אינו אלא טועה מאי מלכת שבא מלכותא שדבא, והכוונה שמובא במוקבלים הוא שהתעסקות שלמה המלך עם גוי בחכמת חיצוניות היה נחשב לפי גודל מעלתו כפגם עבירה שבא על גויה כידוע למקובלים, ופגם זה הביא לבוכדנצר לחרוב הביהמ"ק, ולא ח"ו שהיה ביאה ממש, שהרי כבר אמרו חז"ל שמלכת שבא לא הייתה אשה בכלל, ובודאי אין כח לשום אדם לחלוק על חז"ל וגם לומר דברים חדשים ומוזרים שלא נאמרו אפילו ברמז בדבריהם.
