שביט 2
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שביט 2 הוא שמה של רקטה למחקר מטאורולוגי, שהגיעה לשולי החלל, ושוגרה ב־5 ביולי 1961. הרקטה הוגדרה כרקטה למחקר מטאורולוגי, אך עם שיגורה פורסמו ברחבי העולם תמונות, שהראו את ראש הממשלה דוד בן גוריון, ואת סגן שר הביטחון שמעון פרס, צופים בשיגור. בן גוריון אמר לאחר השיגור:
| השיגור מוכיח את יכולתם של המדענים הישראלים לייצר טיל מסוג זה שהוא כולו מתוצרת בית | ||
ההודעה הרשמית שפורסמה בישראל היתה:
| היום, כ"א בתמוז, 5 ביולי 1961 בשעה 04:41, שוגרה בהצלחה לחלל ממתקן שילוח שעל שפת הים התיכון, רקטה למחקר מטאורולוגי. הרקטה תוכננה, נבנתה ושוגרה על ידי צוות מדענים וטכנאים ישראליים. בזמן השיגור נכחו במקום השילוח ראש הממשלה ושר הביטחון, שרת החוץ, סגן שר הביטחון ואנשי מדע. מטרות הניסוי הושגו. | ||
השיגור עורר התרגשות רבה וגאווה רבה בישראל. השיגור נעשה כחודש לפני הבחירות לכנסת החמישית, ולכן נמתחה ביקורת על המועד שנבחר לו. בבחירות איבדה מפלגת השלטון, מפא"י שישה מנדטים, כך שלא ברורה השפעת הרקטה על הבוחר.
הרקטה הייתה דו שלבית, מונעת בדלק מוצק, משקלה כ־250 ק"ג ואורכה לא עלה על 3.76 מטרים. בעת שיגורה הגיעה לגובה של כ־80 ק"מ.
מערכת הביטחון לא פירסמה צילומים רבים של ה"שביט 2" ולא פרסמה כל נתונים על ממדיה. לבד מן הצילום של צללית הרקטה הנוסקת בשעות הבוקר המוקדמת, כשהיא משרכת שובל של עשן. פורסם גם צילום של בן גוריון ופמליתו כשהם צופים ברקטה מלמטה. ואכן, אם לשפוט מצילום זה ניתן להעריך כי מדובר ברקטה גדולת ממדים. מהשוואת גובה הרקטה לגובהם של האורחים ניתן להעריך כי גובה הרקטה מגיע לפחות ל-10 עד 12 מטרים.
אולם האמת שונה: צלם של רפא"ל, בתרגיל מחוכם, התיצב מאחורי הרקטה וקרוב אליה, והצליח ליצור רושם כאילו מדובר ברקטה גדולה. האמת היא שלשם תכנון הרקטה לקחו מהנדסי רפאל את צינור הרקטה של הטיל "לוז", שקוטרו לא עלה על 27 ס"מ. הם הצמידו לו צינור של רקטה מסוג "ר-115" שהיה באותן שנים בפיתוח, ויצרו שלב שלישי. למעלה הוצמד גם קונוס מתכתי שנשא אבקת נתרן. למעשה הגובה הכללי של הרקטה לא עלה על 3.76 מטרים, אולם היא נראתה כאילו ממדיה גדולים הרבה יותר.
שיגור הרקטה גרם לסערה במדינות ערב, ולהאצת מירוץ החימוש האזורי. כשנה לאחר מכן, ב-23 ביולי 1962 שיגרה מצרים בהצלחה טילי קרקע-קרקע מתוצרתה ונשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הכריז שהטילים מסוגלים להגיע "דרומית לביירות".
בתחילת שנת 1963 נחשפה העובדה כי מדענים גרמנים מסייעים למצרים בייצור טילים ארוכי טווח ונשק לא קונבנציונלי. הדבר יצר משבר בין ראש "המוסד", איסר הראל, שרצה להשקיע מאמצים בחיסול המדענים, ובין ראש הממשלה, דוד בן גוריון, שסבר כי לא מדובר בפעילות שיש בה סכנה קיומית. המשבר הסתיים בהתפטרותו של הראל.
