שחרזדה (כתב עת)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שחרזדה הוא כתב עת מקוון לספרות, לתרבות ולדעות - עלה לראשונה לרשת בספטמבר 2006.
כתב העת מארח שירה ופרוזה מקורית ומתורגמת, ביקורת חברתית וסקירות על אמנות בת זמננו מזירות שונות בארץ ובעולם.
שום הגדרה מהוקצעת ותוחמת לא תעמוד במבחן המציאות שכבר עכשיו אינה כמו זו שהיתה שורה אחת מעליה... אנו רוצים לעסוק בתרבות, אבל גם בחברה שצורכת (ויש אומרים, מייצרת) או לא צורכת אותה... לעשות מה שכולם עושים וגם דברים שלא חשבו עליהם קודם, או שלא הגדילו לעשותם... לתת טעימות מפה שלא קשורות לטעימות משם וגם כאלה שדווקא כן. לעסוק בדברים בהרחבה או ברפרוף, לעסוק בהם במילים, בתמונות, בצלילים, בתמונות נעות (כל מה שמדיום האינטרנט מאפשר ויאפשר בעתיד). לעסוק בפיקטיבי ובפנטסמג'ורי וגם במציאותי ובאסנציאלי... לדבר בעברית, אבל גם בשפות אחרות, לאו דווקא לשוניות... לדעת שאיננו חייבים לעשות הכול, שאיננו יכולים לעשות הכול ושנעשה מה שניתן. | ||
-- מוטו כתב העת |
תוכן עניינים |
[עריכה] מדורים
לכתב העת שישה מדורים קבועים. שמות כל המדורים לקוחים מיצירות מופת בשפות שונות. המדורים הם:
- Regions New - צומת ספרותית
- דולפין היער (מדור האמנות)
- בעד הנגד (המדור לביקורת החברה)
- הסאטיר הלבן (מדור הביקורת)
- הלילה לא ירד לעולם (מדור קריאה חוזרת)
- שמפניה שחורה (המדריך).
החל מהגיליון השני, מפורסמים המדורים כל אחד בנפרד, ללא מועד פרסום קבוע וזאת כדי לא להתפשר על האיכות של החומרים.
[עריכה] משתתפים והעושים במלאכה
בין הכותבים ניתן למצוא כותבים ותיקים וצעירים, ביניהם מאיה בז'רנו, דרור אלימלך, דורי טרופין, גילית חומסקי-פאליק, יקיר בן משה, יחזקאל נפשי, יחזקאל רחמים, יסמין אבן ועוד.
בגיליון השני של Regions New, שהוקדש לזיכרו של ירון גולן שנפטר סמוך לסגירת הגיליון, הוקדשה צומת-תרבות מיוחדת לחבורת ינשוף האבן: המשוררים רוני הירש, בעז יניב וערן צלגוב.
העורכת הראשית והמו"ל היא רקפת א. ידידיה. עורכים תורמים נוספים הם יואב איתמר וים המאירי. עורכות תורמות נוספות בעבר היו דפנה שחורי ורינה ענבר.
[עריכה] למה אינטרנט?
כתב העת עלה לרשת דווקא בתקופה שבה הופיעו כתבי-עת ספרותיים חדשים רבים בדפוס וזאת מתוך ראיה ארוכת טווח שלמרות הכול, ובהתאם לתחזיות של עורכי העיתונים הגדולים בארץ ובעולם דאז, האינטרנט ייהפך בעתיד למקום האחסון העיקרי ואולי אף היחידי של עיתונים וכתבי עת. מתוך האמונה ש"המדיום הוא המסר", כתב העת אינו יוצא לאור בדפוס. הדבר מאפשר לצמצם את עלויות הייצור וההפצה מחד ומאידך מאפשר תפוצה רחבה ומיידית וגישה נוחה ללא תשלום למשתמשים מכל מקום בעולם. כתב העת מיטיב לנצל גם את האפשרויות הטכניות הגלומות במדיום אינטרנט; כך למשל, במאמר שעסק בסלאם פואטרי, שובצו מצגות וידיאו להמחשה טובה יותר של הנושא.
בניגוד לכתבי העת החדשים בדפוס, כתב העת ידוע גם בסירובו לייצר מניפסט ("הצהרות מביאות רק צרות" נכתב במאמר המערכת שלהם) או לעמוד בלוחות זמנים מסודרים. זאת וההתעקשות לפעול מתוך האינטרנט, בנוסף לעריכה המוקפדת והבלתי מתפשרת וההקפדה בתחום זכויות היוצרים, תחום פרוץ מאוד ברשת, משנים לאט לאט את חוקי המשחק.