שלום אנטלקידס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלום אנטלקידס (387 לפנה"ס), הידוע גם בשם "שלום המלך", היה חוזה שלום שסיים את המלחמה הקורינתית. החוזה נקרא באופן רשמי על שם הספרטני אנטלקידס (Antalkidas), שיצא אל שושן (סוסה, Susa) כדי לשאת ולתת על תנאי השלום עם מלך פרס. בעת העתיקה נודע החוזה בשם "שלום המלך", שם המשקף את ההשפעה הפרסית על תנאיו. היה זה הסכם השלום הכולל (Κοινη Ειρηνη) הראשון ביוון העתיקה, לפיו כל הפולייס שהשתתפו במלחמה התחייבו כלפי גורם זר לקיים את השלום ביניהן בעודן שומרות כל אחת על עצמאותה.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוף המלחמה
ב-387 לפנה"ס הועתקה זירת הלחימה העיקרית מארץ יוון אל הים האגאי; הצי האתונאי בפיקוד תרסיבולוס העביר מספר איים לשליטת אתונה, ופעל בשיתוף פעולה עם אוואגורס, מלך קפריסין. מאחר שאוואגורס היה אויבה של פרס ורבים מהשגי האתונאים איימו על האינטרסים של ממלכת פרס, גרמו התפתחויות אלה לארטקסרקסס מלך פרס להעביר את תמיכתו מאתונה ובעלות בריתה אל ספרטה. אנטלקידס, מפקד הצי הספרטני, והסטרפ טיריבזוס נקראו אל חצר המלך בשושן, שם ניסחו הספרטנים והפרסים טיוטת הסכם לסיומה של המלחמה.
כדי להביא את האתונאים לשולחן המשא ומתן, הסיע אנטלקידס את ציו בן 90 האוניות אל ההלספונטוס, שם יכול היה לאיים על נתיבי הסחר הימיים דרכם ייבאו האתונאים תבואה לעירם. האתונאים, שזכרו את מפלתם המוחצת ב-404 לפנה"ס, אז השיגו הספרטנים שליטה במימי ההלספונטוס, הסכימו לנהל משא ומתן; תבאי, קורינתוס וארגוס, שלא רצו להמשיך בלחימה בלעדי אתונה, נאלצו גם הן להצטרף לשיחות. בוועידת השלום שנתכנסה בספרטה הסכימו כל הצדדים הנצים לתנאים שהציע ארטקסרקסס.
[עריכה] תנאי ההסכם
המאפיין הבולט ביותר של שלום אנטלקידס הוא ההשפעה הפרסית הנשקפת מתוכנו. החלטת מלך פרס, שהניחה את היסודות לתנאי ההסכם, מראה זאת בבירור:
- "המלך ארטקסרקסס סבור, כי מן הצדק שהערים באסיה יהיו לו, וכן קְלָזוֹמֶנָאי (Klazomenai) וקפריסין מבין האיים, וכי שאר הערים היווניות, קטנות וגדולות כאחד, יהיו עצמאיות, לבד מלֶמְנוֹס, אימְבּרוֹס וסְקִירוֹס, אשר יהיו לאתונאים כמקודם. אך אם אחד מן הצדדים לא יקבל שלום זה, אאסור עליו מלחמה יחד עם אלו החפצים בהסכם, ביבשה ובים, באוניות ובכסף."[1]
איוניה וקפריסין נשארו בידי הפרסים, והאתונאים נאלצו לוותר על אותם איים בים האגאי עליהם השתלטו זה לא כבר. משמעות רבה הייתה גם לתביעה התקיפה לאוטונומיה, ששמה קץ לניסיון פוליטי חדשני שצמח במלחמה: מיזוגן של ארגוס וקורינתוס. שתי הפולייס אוחדו איחוד פוליטי למה שכונה בפי היוונים בשם "סימפוליטיאה" (sympoliteia), שהעניקה לכל האזרחים אזרחות משותפת. השתיים נאלצו להיפרד, ותבאי נדרשה לפרק את הליגה הבויאוטית שבהנהגתה. תנאי זה פסח על הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה ועל ההלוטים שבארצה, שכן הספרטנים – ששמירת השלום הופקדה בידיהם – לא רצו ביישום עקרון העצמאות בכל הנוגע להם עצמם.
[עריכה] תוצאות ההסכם
התוצאה הגדולה והחשובה ביותר של שלום אנטלקידס הייתה חידוש השליטה ללא עוררין של ממלכת פרס באיוניה ובחלקים של הים האגאי. הפרסים, שסולקו מן הים התיכון על ידי חברות הברית הדלית במהלך המאה ה-5 לפנה"ס, שיקמו את מעמדם מאז שלהי המלחמה הפלופונסית, והיו כעת חזקים דים כדי להכתיב ליוונים את תנאי השלום. הם יוסיפו להחזיק בעמדת כוח זו עד ימיו של אלכסנדר הגדול.
התוצאה השנייה הייתה העמדת ספרטה באופן רשמי בראש מערכת המדינות היווניות. הספרטנים, שניצלו את המנדט שניתן להם לאכוף את השלום, המשיכו לנקוט מהלכים צבאיים נגד פולייס שראו בהן איום פוליטי. הגדול שבמסעי המלחמה הללו היה ב-382 לפנה"ס ונועד לפרק את הליגה הכלקידיקית בצפון-מזרח יוון. בדרכו לשם כבש המפקד הספרטני פויבידאס (Phoibidas) את תבאי והשאיר בה חיל מצב. עיקרון האוטונומיה התגלה ככלי גמיש בידיה של מעצמה הגמונית.
שלום אנטלקידס לא הצליח להביא שלום ליוון. הלחימה התחדשה עם מסע המלחמה נגד אולינתוס (Olynthos) ב-382 לפנה"ס, ונמשכה לסירוגין בשני העשורים הבאים.
[עריכה] מקורות
- Fine, John V.A. The Ancient Greeks: A critical history. Harvard University Press, 1983.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Xenophon, Hell. 5.1.31
