תא צורב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תא צורב (Cnidocyte או Nematocytes), הוא תא המשמש להגנה ותפיסת טרף וקיים בכל הפרטים במערכת הצורבים (אלמוגים, מדוזות וכו'). התא הוא אולי התא המורכב ביותר הקיים בבעלי חיים, הוא מסוגל "לירות" לעבר חיה ולהזריק אל תוכה ארס.
התאים הצורבים נמצאים ברקמת האפידרמיס (שכבת העור החיצונית) של הצורב, כאשר התא מגורה הוא משגר את צינורון הארס שבו אל אובייקט המטרה. תהליך השיגור עצמו הוא אחד התהליכים המהירים ביותר בעולם החי ואורך אלפיות שנייה בודדות בלבד. במהלך התהליך נפתח תא הצריבה, צינורון הארס הארוך הנמצא מגולגל בתוכו נורה בעזרת לחץ אוסמוטי אל מחוץ לתא, חודר את עור הטרף ומחדיר לתוכו את חומרי הארס. הלחץ האוסמוטי נוצר כתוצאה ממאגר של סידן הנמצא בתוך התא ומשוחרר אל הציטופלזמה שלו בזמן הגירוי.
התא הצורב הוא תא המסוגל לפעול פעם אחת בלבד ולאחר שהוא נורה הוא מוחלף בתא אחר, בשל כך חייב התא להיות בעלי מנגון זיהוי לטרף ולאויב כדי שלא לבזבז תאי צריבה לשווא וכדי שלא יירה אותם על עצמו. הזיהוי נעשה בעזרת תאי עצב הקשורים אל התא הצורב ומסוגלים לחוש את הסביבה הקרובה. תהליך הזיהוי הוא מורכב מאוד וירי תא צורב יתבצע רק לאחר שתאי העצב חשו בתנאים כימיים ופיסקליים (כמו מגע,תנועה) מתאימים.
האדם נתקל בתאים יחודיים אלו בעיקר במגע עם מדוזות בחוף הים. צריבה של מרבית זני המדוזה גורמת לנפיחות ותחושת צריבה באזור שנפגע, ברוב המקרים הצריבה מהווה אי נעימות בלבד ואינה מהווה סכנת חיים לאדם. ישנם מספר זנים מצומצם הנחשבים קטלניים יותר ועלולים לגרום למוות כתוצאה מהצריבה.
ישנם מעל ל-30 סוגים שונים של תאים צורבים, אותם ניתן לקטלג ל-4 קבוצות מרכזיות בהתאם לתפקודם:
- חודרים: בעלי מבנה דמוי צלצל, חודרים את העור ומשמשים לציד והגנה מטורפים.
- נדבקים: נדבקים אל הטרף מבלי לחדור את העור ולוכדים אותו. בזנים מסוימים גם מסייעים לתנועה.
- עוטפים: צורתם מזכירה לסו, הם נכרכים סביב הטרף ולוכדים אותו.
- חופרים: מסייעים בהתחפרות של זנים מסוימים של צורבים.
בכל מין צורב יכולים להופיע מספר סוגים של תאי צריבה, בהתאם לצורך של אותו המין.
