שיחה:תקופת האבן התיכונה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אני מציעה לא לשייך את הערך לקטגוריה:תקופות היסטוריות שהינה כללית מידי, אלא לתת-קטגוריה:פרהיסטוריה המדויקת יותר. (הערך בעבודה לכן לא שיניתי) בברכה, גברת תרד 21:01, 23 יולי 2006 (IDT)
[עריכה] עזרה בשיפור מהיר יותר של הערך
יצרתי גרסה משופרת של הערך, אף על פי שהגרסא לא כוללת גדלים שונים של כותרות וכותרות משנה, תמונות ואף קישורים, תיקנתי חלק גדול מהתקלדות, הורדתי הרבה פרטים מיותרים ושיפרתי את הניסוח. עשו בגרסה זו כרצונכם. עירא 
שיחה 18:45, 1 בנובמבר 2006 (IST)
תקופת האבן התיכונה
תקופת האבן התיכונה (או התקופה המסוליתית, או התקופה האפיפליאוליתית) היא תת-תקופה בתקופת האבן. התקופה ממוקמת בין תקופת האבן הקדומה לתקופת האבן החדשה. היא החלה עם סוף עידן הקרח הפליסטוקני לפני כ-10,000 שנים, והסתיימה עם כניסת החקלאות, כניסה שהתרחשה בזמנים שונים באזורים גיאוגרפיים שונים. האנשים בתקופת האבן התיכונה היו עדיין חברת לקט-צייד. חלק מהאנשים התאפיינו בכלים מתקדמים העשויים מחלמיש וצור, שהם יצרו בלהבים הידועים בשם מיקרולית. תרבות ההומינידים בתקופה זו התאפיינה בעיקר בחיי נוודות.
התקופה המסוליתית התקופה המסוליתית Mesolithic ביוונית: mesos = אמצע lithos = מושג זה משמש להגדרת אזורים שהתרחשו בהם שינויים סביבתיים משמעותיים יותר עם סיום תקופת הקרח האחרונה. באזורים אלה הייתה תקופת אבן תיכונה בולטת יותר, שנמשכה אלפי שנים. בצפון אירופה, למשל, חברות אנושיות הצליחו להתקיים היטב על בסיס אספקת מזון עשירה שהגיעה מהביצות שנוצרו בשל האקלים החם יותר. תנאים מעין אלה יצרו דפוסי התנהגות ייחודיים שנשתמרו בעדויות חומריות, כמו התרבות המגלמוסית. תנאים אלה גם עיכבו את הופעת תקופת האבן החדשה באירופה הצפונית עד כדי שנת 4000 לפנה"ס. באירופה של תקופה זו יש רק מתי-מעט שרידים, בעיקר ערימת פסולת שהצטברו במשך השנים. באזורים מיוערים של העולם, בתקופה זו נמצאו העדויות הראשונות לבירוא יערות, למרות שכריתת יערות של ממש החלה רק עם תקופת האבן החדשה, אז נדרשו שטחים גדולים יותר לצורך חקלאות. כתוצאה מן האמור עיקר העיסוק בתקופה זו יעשה באזורים שלא נפגעו מתקופת הקרח האחרונה, המזרח התיכון ואפריקה. באזורים אלה נקראה התקופה התקופה האפיפליאוליתית.
התקופה האפיפליאוליתית
התקופה האפיפליאוליתית (Epipaleolithic) ביוונית אחרי epi =, ישן, קדום pale = , אבן lithos = או אחרי תקופת האבן הקדומה הינו מושג המשמש להגדרת אזורים בהם פגיעת הקרח הייתה שולית. אלו אזורים שתקופת האבן התיכונה בהם הייתה קצרה ולא מוגדרת היטב. אזורים אלו שלא נפגעו מתקופת הקרח כמו למשל המזרח הקרוב, החלו לעסוק בחקלאות כבר בסוף עידן הקרח. באזורים אלו ניתן למצוא יישובי קבע זמן רב לפני האזורים השייכים לתרבות המזוליתית.
הפיזור האנושי הפיזור האנושי בשל תקופת הקרח הלך והצטמצם, כאשר אירופה הקפואה, למשל, הייתה כמעט ריקה מנוכחות אנושית. אזורים רבים באירופה היו נטושים עד לשנת 4,000 לפנה"ס. לעומת זאת אזורים צחיחים היום כמו הנגב הפכו לאזורים גשומים או אזורים לחים. בנגב התקופה הלחה האחרונה הייתה בשנים 12,000-80,000 לפנה"ס. ישנם כיום הוכחות לאקלים ים-תיכוני ששרר בנגב בתקופת האבן התיכונה, ונמצא כי ירדו ממטרים של 700-600 מ"מ מים בשנה. משמעות הממטרים וקיום אקלים נוח באזור זה אפשרו את המשך ההתפתחות האנושים באזור זה בתקופת האבן התיכונה.
מקורות והתפתחות אזורית התרבויות שהתפתחו באזור המזה"ת ואזור אפריקה היו התרבות הכאברית , התרבות הכבארית הגאומטרית, התרבות המושאבית והתרבות הנאטופית. השינוי האקלימי הביא לשינוי בהרגלי התזונה; החיות הגדולות נעלמו ובמקומם הגייו חיות כמו צבאים ואיילים. מזונות חדשים, כגון חלזונות וצדפים, נכנסו לתפריט. בתקופה זו התפתח הדייג על מנת לספק את הצרכים הגדלים של האוכלוסייה ושינוי בכמות הצייד, ובמקביל חלה התפתחות משמעותית בהסתמכות על מזון מן הצומח. לקראת סוף התקופה הזו החל האדם מביית מני צמחים. בנוסף בויתו כלב הבית ובעלי חיים נוספים. בשלב זה הפך האדם את המערות למגורים זמניים לחודשי החורף, בעוד מרבית הזמן הוא חי במגורים בנויים כגון אוהלים או מחסות דומים.
טכנולוגיה במרבית האזורים, תקופת האבן התיכונה מאופיינת בכלי צור מורכבים קטנים. ציוד דיג , קרדומי אבן וחפצי עץ כגון סירות קאנו וקשתות נמצאו בכמה אתרים.
יצור כלי אבן בתקופה זו החל יצור כלים מורכבים בעלי ידית. כתוצאה מכך, המיקרוליתים(כלים קטנים שיוצרו מפלחי צור) עברו שני שינויים טכנולוגיים עיקריים: • הנהגת תקניות במאפייני הכלים. • הקהה ניכרת של צידי הכלי. אחד הקריטריונים בתקופה האפיפליאוליתית להפרדת ישויות שונות הוא יצור המיקרוליתים, הנבדלים בצורתם, גודלם וטכניקות יצורם. באופן כזה ניתן גם לעשות הבחנה בתוך תרבויות. התרבות הכבארית הגאומטרית והתרבות הנאטופית הרבו להשתמש במיקרוליתים למטרת הציד והלקט. כמות המיקרוליתים הולכת וגדלה לאורך תקופת האבן התיכונה, כך שמ"ק באתר אפיפליאוליתי כלשהו מכיל יותר מיקרוליתים מאשר כל מ"ק באתר קדום יותר. בתקופה האפיפליאוליתית ממשיכה המגמה של צמיחת האוכלוסייה, שהחלה בסוף תקופת האבן הקדומה. גידול האוכלוסייה יכול להסביר את השימוש הנכבד במשאבי הכלים. תקופה זו מתאפיינת בכלים שונים מאלו שיוצרו בתקופת האבן הקדומה. מיקרוליתים הפכו נפוצים בתרבויות השונות של תקופה זו. אחת התרבויות הנפוצות, התרבות הנאטופית, יצרה את המיקרוליתים הגאומטריים. הצורה השכיחה של המיקרוליתים היא מיקרולית בצורת סהרון(ראה תרשים משמאל). טכניקה נפוצה של הכנת מיקרוליתים בתקופה האפיפליאוליתית הייתה שברור פלח הצור משני צדדים וקטימת שני צידי האבן. טכניקה זו נקראת טכניקת הנקר המיקרוליתי. לאורך תקופת האבן התיכונה הלך וגבר השימוש בטכניקה זו. המיקרוליתים שולבו בכלי ציד ודיג, וכלי צור אחרים דוגמת מרצעים ומגרדים שנוצלו לעיבוד החיות שניצודו או יצירת כלים אחרים. מהלהבים עוצבו סכינים אשר שמשו כלהבי מגל. להבי המגל הופיעו לראשונה בימי התרבות הנאטופית, וסייעו בביסוס הטענה שהנאטופים עסקו בקצירת עשבוניים או דגניים היות שהברק עליהם נוצר מהתגובה הכימית בין הצורן בצמחים למיקרולית עשוי הצור. הסכין הוצמד למגל עץ או עצם בעזרת ביטומן, שרף וחרסית. מגלים אלו שימושיים יותר מכלי ליקוט קודמים, ומחזקים את דפוס הקצנת ניצול המשאבים בנאטופית. נוסף למגלים ולהביהם, חוקרים רבים רואים במפסלות, גרזנים עתיקים עשויי צור, חידוש נאטופי.
אבן ועצם בתקופת האבן התיכונה בלבנט החל עולה השימוש בכלי אבן והגיעה לשיאים חדשים בתרבות הנאטופית. לרשות עושי הכלים בלבנט עמדו שני סוגים עיקריים של חומרי גלם; אבן חול ואבן גיר. בתקופה הנאטופית נמצאו כלי בזלת באתרים הרחוקים ממקור אבן בזלת. ממצא זה בא להעיד על סחר וקשרים בין הנאטופים לתרבויות שונות או על נדידה עונתית לאזור הגולן. על כל פנים, טיפוסי הכלים השכיחים הם המכתשים, העליים, הקערות והספלולים. כלי האבן אופייניים ליישובים גדולים ששכנו בהם לעתים קרובות, והם נוצלו לכתישת מזון, גיר ואוכרה. כלי אבן נוספים הם "מיישרי חניתות": פיסות אבן (בעיקר חלוקים, אך גם בזלת) שחוררו במרכזן. דרכם הועברו חצים וכלים דומים עד ליישורם. בתקופה זו נעשה שימוש הולך וגדל בעצם. בני התרבות הנאטופית עשו שימוש רחב בהרבה מקודמיהם בעצמות. באתרי הגליל והכרמל אותרה הכמות הגדולה ביותר של כלי העצם. מחטים, חודים, מרצעים, צלצלים, חכות, נטיפות, ידיות מגל ומחליקי עורות הם עיקר טיפוסי כלי העצם בנאטופית. חלקם שימשו לציד ולדיג, אולם אחרים לבוּרְסְקָאוּת, קליעה ופעולות יום יומיות אחרות. העצמות היו ברובן של צבאים, יחמורים, איילי הכרמל ועופות.
עיטורי גוף ואמנות מרבית התכשיטים שהתגלו עד כה נמצאו על שלדי הקבורים(ראה תמונה משמאל) ושמשו כתליונים, חגורות, צמידים ועיטורי ראש. לקראת סוף תקופת האבן התרבות הנאטופית יצרה תכשיטים רבים ומגוונים. חומרי הגלם לתכשיטים היו זנים שונים של קונכיות, בעיקר קונכיית שן הים (דֶנְטַלִיוּם,dentalium ). רובן נאספו בים התיכון, אולם מקורן של חלקן כנראה בים האדום, בנילוס ואף באוקיינוס האטלנטי, חומרי גלם אחרים היו הירקן, המלכיט, האובסידיאן, הגיר והבזלת. עצמות ושיני טורפים הוסבו לתכשיטים. חלק מן החוקרים היום מניחים כי חומרים קלים כעץ ונוצות שמשו גם הם ליצור התכשיטים. כבר בתקופת האבן הקדומה נעשה שימוש במאפיינים טבעיים ליצור תכשיטים, כך שגם באומנות תקופת האבן התיכונה ניכרים מאפיינים טבעיים אשר מקורותיהם עתיקים. נמצאו מספר צלמיות אנושיות מן התקופה הנאטופית, כמו ראש האדם מעינן. בתקופה זו מרכיב נוסף של האומנות היה ציור בעלי חיים על לוחות עם חריתות. פלחי אבן גיר, קרניים, עצמות וידיות מגל עשויות עצם הוסבו למיני יצירות. הדמויות הנפוצות הן של בעלי חיים כצבאים, ינשופים, פרים, צבים ומעלי גרה למיניהם.
החקלאות מזה כשבעים שנים, מאז גילוי התרבות הנאטופית על ידי דורותי גארוד, נשאלת השאלה: האם הנאטופים עסקו בחקלאות? נכון להיום אין פתרון חד משמעי לשאלה זו, אולם ישנם מספר ממצאים המעידים לכל הפחות על כך שחברה הנאטופית הסתמכה מאוד על ליקוט דגניים והייתה נייחת למדי בהשוואה לחברות לקטים־ציידים אחרות. ישנם ממצאים כי בתקופה זו האדם הנאטופי עסק באיסוף באמצעות מגלים של דגני בר ובממצאי אבו חוריירה ישנה עדות על טיפוח השיפון. מגורי הקבע הביאו את התרבות הנאטופית לידי ניצול המשאבים הטבעיים וכך הפך הליקוט לחלק חשוב מן התזונה.
קבורה בסוף תקופת האבן הקדומה ובתחילת תקופת האבן התיכונה החלה בלבנט הקבורה האנושית במערת טבון(ראה תמונה משמאל). בתקופה זו נמצאו כ-500 קברים לאורך התקופה, כאשר לקראת סופה, בתרבות הנאטופית לבדה נמצאו 400 קברים. לאורך הזמן הפכו נהלי הקבורה הנהוגים מגוונים ולהם שלל מאפיינים. בחברה הנאטופית, למשל, המתים הונחו בבורות מחוץ לבתים או במבנים שיצאו משימוש. עומק הבורות נע בין רדוד לעמוק, ולעיתים אבנים דפנו אותם, בעיקר באזור הגולגולת. הקבר נסתם בחומר המצוי באתר: עפר, אבני גוויל, תוצרי לוואי של התעשייה הנאטופית, כלים הרוסים ועצם. צינורות אבן, מעין מכתשים שחוררו עד בסיסם, ומכתשים שחוררו לתוך גושי סלע העידו לעתים על מיקומו של קבר. סימני קברים אחרים היו מעגלי אבנים שנבנו סביב לקברים. מוקדי אש רחבים נמצאו בסמוך למספר אזורי הקבורה ולהם אולי קשר טקסי לקברים. הקבורות נחלקות לראשונית ומשנית, דהיינו קבורה של הגופה כפי שהיא, קבורה משנית-איסוף העצמות אחר הקבירה הראשונית וקבירתן המחודשת. קבורות משניות נעשות נפוצות בתקופה המאוחרת. בתקופה זו הפך נפוץ מנהג כריתת ראש הנקבר אשר החל בתקופה הניאוליתית. במהלך התקופה הפכה תנוחת הקבורה לתנוחה מכווצת גם במקומות שבתחילה לא היה נהוג לקבור בתנוחה זו. הילדים והנשים מהווים כל אחד בין 25% ל-30% מכלל הקבורות. בקברים רבים נחשפו מיני חפצים נלווים. לעתים מדובר בתכשיטים כתליונים ושרשראות עשויות דנטליום, טיפוסי תכשיטי עצם ויתר הפריטים שהוזכרו לעיל. בנוסף לתכשיטים, נמצאו בקברים מנחות קבורה כצלמיות אדם ובעלי חיים, קרניים, פגיונות ואוכרה; פרט נוסף שנתגלה במספר קברים הוא כלב אשר נקבר יחד עם האדם. הקברים הנאטופים לעתים חדרו לשכבות ישוב קדומות יותר, לרוב מולאו בחומרי פסולת מהאתר ולעתים היו רדודים מידי. אי לכך, קשה לייחס את כל החפצים המצויים בקברים דווקא לנקברים.
ביות בעלי חיים בתקופה האפיפליאוליתית למד האדם גם לרדות דבש. תהליך זה דרש תכנון ושיתוף פעולה בין מספר אנשים. התהליך כלל העלאה באמצעות סל וחבל אדם אל הכוורת שם הוא לקח את חלות הדבש. אדם נוסף העלה והוריד את הסל וכלים אחרים במידת הצורך. בנוסף בשל הימצאותם של כלבים ככרית לראש הנפטרים נראה כי האדם ביית גם את הכלב.
אתרים בין האתרים הראויים לציון מתקופת האבן התיכונה ניתן למנות את: • פרנצ'תי ביוון • לפנסקי ויר בסרביה • קרמונד בממלכה המאוחדת • בית הוויק בממלכה המאוחדת • סטאר קאר בממלכה המאוחדת
