משתמש:Aviad2001/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ß היא ליגטורה של האות ſ (או s ארוכה) עם האות s או z, שהפכה לאות בפני עצמה בשפה הגרמנית. שמה הגרמני של האות הוא אֶסְצֶט (Eszett) או S חדה (Scharfes S). בכתיב גרמני ניתן בתנאים מסוימים להחליף את האות ß בצירוף ss, וכך עושים תמיד כאשר האות אינה זמינה לשימוש (למשל במכונות כתיבה שהאות אינה מופיעה בהן). לאות ß אין כתיב רישי, משום שהיא אינה מופיעה לעולם בתחילת המילה - בכך היא ייחודית בין כל האותיות בכתב הלטיני.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 השימוש בגרמנית כיום 2.1 החלפת ß ב-ss וכתיב ברישיות 2.2 שווייץ וליכטנשטיין

[עריכה] היסטוריה

לליגטורה ß שני מקורות נבדלים:

• הליגטורה ſs: ליגטורה של s ארוכה (ſ, הדומה לאות f ללא הקו המרכזי) עם s עגולה (כלומר, רגילה).
• הליגטורה ſz: ליגטורה של ſ עם z.

הליגטורה הראשונה היתה בשימוש נפוץ בפונטים מסוג 'אנטיקווה' ובכתבי יד בשפות אירופיות רבות (כולל אנגלית, איטלקית וצרפתית), אך היא יצאה משימוש משהופסק להשתמש ב-ſ בסוף המאה השמונה עשרה.

בגופנים הגותיים בגרמנית הייתה הליגטורה ſz בשימוש מאז ימי הביניים. במעתק ההגאים השני של השפות הגרמאניות הפך הצליל [t] בפרוטו-גרמאנית לצליל [s] או [ts] בגרמנית בינונית ועילית. בתחילה נכתבו שני ההגאים zz, אבל עד מהרה כבר החלו להבדיל ביניהם באמצעות הכתיב: ſz או tz. הצליל [s], שנכתב ſz, היה שונה בתחילה מצליל הצירוף ss, שהיה קיים כבר בגרמנית עתיקה, אבל ההבדל נעלם בימי הביניים. לפיכך נוצר בלבול בין האיות ſz והאיות ss. האבחנה המודרנית בין שני האיותים נוצרה רק מאות שנים לאחר מכן, ורק ברפורמת האיות של 1901 נקבע סטנדרט אחיד לשימוש בשתי הצורות.

טקסטים גרמניים נכתבו לרוב באותיות גותיות. בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, משהחלו להדפיס יותר ויותר טקסטים גרמניים בפונטים בסגנון אנטיקווה (כלומר, אותיות לטיניות רגילות), החלו המדפיסים לחפש חלופה לטינית לליגטורה הגותית, משום שרצו לשמר את האבחנה בין ſz ל-ss. כיום האבחנה בין שתי הצורות היא הכרחית, על-פי רפורמת הכתיב הגרמני מ-1996.

ארבע דרכים טיפוגרפיות נמצאו כדי להביע בדפוס 'אנטיקווה' את הליגטורה ß:

1. הצירוף ſs, לא כליגטורה אלא כשתי אותיות נפרדות.
2. ליגטורה של ſ ו-s.
3. ליגטורה של ſ עם z גותית היורדת מתחת לשורה, או הדומה לספרה 3. צורה זו דומה לליגטורה הגותית המקורית.
4. ליגטורה של ſ עם צורה דמויית הספרה 3, כך שנוצרת אות המזכירה את האות היוונית β (פשרה בין הצורה השנייה והשלישית).

ברוב הפונטים הלטיניים כיום מעוצבת האות ß לפי הדרך השנייה או הרביעית, ואילו שתי האחרות נדירות למדי.

[עריכה] השימוש בגרמנית כיום

מאז רפורמת האיות הגרמנית ב-1996, מיוצג הצליל /s/ באמצעות ß או ss בכל מקום בו האות s לבדה תישמע כ-/z/, על פי החוקים הבאים:

1. ß תבוא לאחר תנועות ארוכות, למשל בפועל grüßen ('לברך'), ולשם אחידות גם בצורות grüßt ('מברכ/ת') ו-grüß! ('ברכ/י!').
2. ß תבוא לאחר דיפתונגים, לדוגמה beißen ('לנשוך'), והצורות הקרובות beißt ('נושכ/ת') ו-beiß! ('נשוך!' או 'נשכי!').
3. ss תבוא לאחר תנועות קצרות, לדוגמה küssen ('לנשק'), küsst ('מנשק/ת'), küss! ('נשק/י!')

על כל פנים, אם משתנה שורש הפועל, ß עשויה להתחלף ב-ss, לדוגמה, beißen ('לנשוך'), bissen ('[הם/אנחנו] נושכים').

[עריכה] החלפת ß ב-ss וכתיב ברישיות

אם האות ß אינה זמינה, משתמשים ב-ss במקומה. הדבר נכון בעיקר בעת כתיבה ברישיות, משום שאין לאות ß כתיב רישי. למרות זאת, במסמכים משפטים נהוג לשמור על האות ß כדי למנוע בלבול; לדוגמה: HANS STRAßER. אם מחלקים מילה במעבר בין שורות, יש למקף במקרה כזה בין שתי האותיות S, לדוגמה Stras-se (באיות רגיל: Stra-ße). בחדרי צ'אט באינטרנט מקובל היום גם שימוש באות B כחלופה ויזואלית מהירה, אם כי לא-תקנית.

[עריכה] שווייץ וליכטנשטיין

בשווייץ וליכטנשטיין מחליפים על פי רוב את כל האותיות ß ב-ss. על פי מילון דודן, הנחשב לבר-הסמכא בנוגע לחוקי השפה הגרמנית, הדבר מותר בשתי מדינות אלו. דוברי גרמנית ממדינות אלו לעיתים קרובות אינם יודעים מתי להשתמש ב-ß, אף כי הם נתקלים בה כל אימת שהם קוראים טקסט גרמני שמקורו מחוץ לשווייץ.

ה-ß יצאה בהדרגה משימוש בשנות ה-30, כשרוב הקנטונים החליטו לא ללמד אותה עוד בבתי הספר וכשהדואר השווייצי הפסיק להשתמש בה בשמות מקומות. הנויה צירכר צייטונג היה העיתון האחרון שהפסיק להשתמש באות ב-1974. כיום היחידים שעושים שימוש באות הם בתי הוצאה לאור חשובים המדפיסים ספרים שנועדו להפצה גם מחוץ לשווייץ.

אחת הסיבות לצאתה של ה-ß משימוש הייתה הופעתה של מכונת הכתיבה והפופולריות הגוברת שלה. מאחר שמכונות כתיבה שווייציות נועדו לשימוש בידי דוברי גרמנית, צרפתית ואיטלקית, היו בהן קלידים לאותיות הצרפתיות והאיטלקיות è, é, à, ç וכן לאותיות הגרמניות ä, ö, ו-ü, כך שלא נותר מקום לאות ß.