XML

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קובץ XML לדוגמה שמכיל את שערי החליפין מאתר בנק ישראל.

XML (ראשי תיבות של eXtensible Markup Language) הוא תקן ליצוג נתונים במחשבים. שימוש ב־XML מקל על החלפת נתונים בין מערכות שונות שפועלות על גבי תשתיות שונות. תקן ה-XML לא מגדיר איזה מידע יוצג אלא מגדיר כיצד ליצג מידע באופן כללי. XML היא גרסה פשוטה של תקן ישן יותר בשם SGML. תקן זה נקבע על ידי ה־World Wide Web Consortium.

תכונות ה־XML:

יצוג המידע באופן טקסטואלי.
שמירת המטא-מידע ביחד עם המידע עצמו. כלומר, שמירת תיאור הנתונים עם הנתונים עצמם.
סידור המידע במגוון צורות ולא רק בטבלה כמו ברוב הפורמטים האחרים. ב-XML טבעי מאוד לסדר מידע באופן היררכי (עץ).

היצוג עצמו מתבצע תוך שימוש בתגיות (Tags) שמגדירות רכיבי מידע (Elements). בתוך רכיבי המידע ניתן לאכסן את המידע עצמו או רכיבים נוספים. דוגמאות לרכיבי מידע:

<tag>Information</tag>
<number-of-articles>55,248</number-of-articles>
<name> <first-name>John</first-name> <last-name>John Doe</last-name> </name>

מלבד צורה בסיסית זו, ניתן לציין ב-XML "תכונות" (Attributes) לכל תגית:

<number-of-articles updated="today">55,248</number-of-articles>

שפת ה־HTML שמתארת דפים של אתרי אינטרנט בנויה גם היא בצורה דומה ל־XML. היסטורית, ה־XML התפתח מהצורך לתקנן ולשכלל את שפת ה־HTML שהביאה את רעיון התגיות שנוצר לראשונה בשפת SGML לפרסום רחב בזכות האינטרנט. XHTML הינו תקן חדש ל־HTML, המגדיר כל דף HTML כמסמך XML תקין. דף XHTML, בדומה לדף HTML, מתאר את תוכן הדף, ולעתים גם את עיצובו.

ה־XML שימושי כמעט בכל תחום של מחשבים. חשיבותו הגדולה ביותר היא בחיבורים בין מערכות שונות. לדוגמה: קיים תקן כיצד ליצג מידע על חולה והטיפולים שהוא עובר ("תיק חולה") באמצעות מסמך XML. כך יכולה המערכת של בית החולים לשלוח את המידע הזה לרופא המשפחה שיכול לקלוט לתוך מערכת המידע שלו את התרופות אותם קיבלו חוליו במהלך אישפוזם.

כדי לתמוך בהחלפת מידע מסוג זה פותחו תקנים להעברת מסמכי XML כדוגמת SOAP.

ניתן להגדיר את המבנה של קובץ XML על ידי שימוש בקובץ נוסף, שמגדיר באילו תגיות ניתן להשתמש, מה המבנה שלהם ואיזה מידע יכול להיות מאוחסן בכל אחת מהם. קובץ כזה יכול לתאר לדוגמה את המבנה של "תיק חולה". בעבר השתמשו בפורמט DTD כדי להגדיר את התחביר. כיום משתמשים בפורמט XSD (המכונה גם Schema), שבעצמו מנוסח ב־XML (לעומת DTD שיש לו תחביר נפרד).