רון ארד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בנווט הישראלי השבוי. לערך העוסק במעצב הישראלי, ראו רון ארד (מעצב).
סא"ל רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) - נווט קרב בחיל האוויר הישראלי, שנפל בשבי ארגון אמל בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שככל הנראה הועבר לאיראן או לארגון אחר בלבנון.
ארד גדל במגדיאל-הוד השרון, למד בפנימיה הצבאית לפיקוד בתל אביב. סיים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת 1979 (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פאנטום. באוקטובר 1986 היה סטודנט להנדסת כימיה בטכניון שבחיפה, סרן במילואים, נשוי לתמי ואב לבת בשם יובל.
תוכן עניינים |
[עריכה] הנפילה בשבי
במסגרת שירות מילואים בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-16 באוקטובר 1986, ארד טס כנווט מטוס פאנטום לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית גרמה לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון אמל השיעי.
שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עימו נותק. הנסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה נמכר על ידי בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988.
במהלך שביו קודם ארד לדרגת סגן-אלוף.
[עריכה] מאמצי החיפוש
בשנת 1989 נחטפו מלבנון ארבעה בכירים שיעים, בראשות עבד אל-כרים עובייד, אך הנסיונות להחליפם בארד נכשלו. בעקבות חיסולו של מנהיג החיזבאללה עבאס מוסאווי בפברואר 1992, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד, אך מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן. באותה שנה הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים. במאי 1994 נחטף מלבנון מוסטפא דיראני, שהוחזר ללבנון עם עובייד ואסירים נוספים בינואר 2004, במסגרת עסקת חילופי שבויים אחרים.
באוקטובר 1997 טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן. בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד חי.
בשנת 2003 גילה ראש הממשלה אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין. באוקטובר 2003 טענו בכירים איראנים שערקו למערב, שארד חי ומוחזק באזור העיר טהרן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, וכן שניסה להימלט מכלאו. בדצמבר 2004 הכריזה עמותת "לחופש נולד" על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שימסור מידע שיוביל למציאתו.
בשנת 2005 הגיש אמ"ן דווח סודי לראש הממשלה, אריאל שרון, לפיו רון ארד איננו בין החיים. ראש הממשלה החליט לשלול את הדו"ח, כנראה מסיבות פוליטיות. באותו דו"ח צוין שרון ארד הוחזק עד שנת 2003 בוודאות באירן.
בספטמבר 2006 שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בני אברהם, עומר סוועאד ועדי אביטן, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת 1989. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו (זה האות חיים הראשון שקיבלה ישראל בעשרים השנים האחרונות מלבד מכתב ותמונה מהתקופה הראשונה לחטיפתו). ארד ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". רון ארד סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי [1].
[עריכה] זיכרון
מדי שנה, מתקיימת בעיר הוד השרון צעדה שבה משתתפים אלפי אנשים. באותו היום מתקיים יריד גדול בפארק ארבע העונות, שם גם נמצאת נקודת הזינוק של הצעדה. הצעדה כוללת שלושה מסלולים: מסלול בן 2 קילומטרים המיועד לנכים, מסלול שאורכו 4 קילומטרים המיועד לילדים וצעירים, ומסלול ארוך שאורכו 8 קילומטרים.
הפזמונאי אהוד מנור כתב את השיר "לא מפקירים חבר". את הלחן הלחין חנן יובל, ובפזמון השיר, מציינים את שמו : "אנחנו, רון, לא מפקירים חבר".
שיר נוסף, מפורסם יותר, שנכתב בידי אהוד מנור, הולחן ובוצע על ידי בועז שרעבי הוא "כשתבוא". השיר מתאר את שובו של רון ארד הביתה. גם כאן מופיע שמו בפזמון השיר: " ואז נשיר ברון, נשיר ברון ".
הכרזה "רון ארד - לחופש נולד" הופצה במאות אלפי עותקים ונתלתה על רבבות בתים בישראל.
