אברהם הפנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אברהם הפנר (נולד ב-1935) במאי, תסריטאי, מרצה לקולנוע וסופר ישראלי.

אהבתו לקולנוע כיננה בו, ע"פ עדותו, כבר בגיל 17. הוא החל כשחקן ("חור בלבנה" של אורי זוהר) והפך החל מסוף שנות השישים לאחד מיוצרי הקולנוע הבולטים והאיכותיים בארץ, למרות שלא יצר סרטים רבים.

סרטו הראשון מ-1967, עיבוד לסיפור קצר של סימון דה בובואר, זיכה אותו בפרס פסטיבל ונציה. בשנות השישים והשבעים הוא נמנה עם קבוצת יוצרי הקולנוע האישי ("הרגישות החדשה") שיצרו סרטים חברתיים בעלי סגנון אמנותי אירופי-אוונגרדי שהיוו ניגוד לסרטי הבורקס העממיים שפרחו במקביל. סרט בולט במגמה זו היה "לאן נעלם דניאל וקס?" שכתב וביים בשנת 1972 ונחשב על ידי המבקרים לאחד הסרטים הטובים של הקולנוע הישראלי בכל הזמנים.

שני סרטים אחרים שלו, "דודה קלרה" (1977) ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר" (1990), מהווים הספד לדור יוצאי אירופה הזקנים, דוברי היידיש. "דודה קלרה", שנוצר עם יסודות אוטוביוגרפיים על משפחתו, מספר על שלוש דודות פולניות בארץ המשגיחות על אחיינית צעירה. "אהבתה האחרונה של לורה אדלר" מהווה הספד לתיאטרון היידיש ולשחקניו.

דרמת הטלוויזיה שיצר, "ארץ קטנה איש גדול" (1998), מהווה מבט ציני על מדינת ישראל המשתנה של שנות התשעים ועל מיתוסים ציוניים שלא נשאר בהם הרבה.

בשנת 2004 קיבל את פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר) על מפעל חיים בקולנוע הישראלי.

הפנר מרצה זה שנים רבות על קולנוע ותסריטאות במוסדות אקדמיים וכתב מספר רומנים וספר עיון על קולנוע בשם "סינימה נייר".

[עריכה] סופר

אברהם הפנר מקושר, פעמים רבות, לסופרי שנות ה-80 בספרות העברית, ספרות אשר נקראת לעתים גם פוסטמודרנית. הפנר יוצר כתיבה אישית מאוד, זורמת ואסוציאטיבית. ספריו כתובים בשפת יום - יום ומשופעים בהערות שוליים אשר הופכים להיות חלק מהטקסט ומרחיבים אותו. דמותו נוכחת לעתים קרובות בספריו ולפעמים הוא הגיבור הראשי "הספר המפורש".